התראות
מחק הכל

בירורים


שרה באוהל
הצטרף/ה: לפני שנה 1
שרשורים: 1
Topic starter  

מבקשת אם יש למישהו איזה מדריך או ידע מתוך הנסיון לנושא הבירורים 

במה להתמקד,

איך שואלים

ואיך עונים

מה באמת חשוב ואיך אפשר להגיע למידע הנכון

תודה מאוד מראש


הגבצטט
BATI
 BATI
הצטרף/ה: לפני 11 חודשים
שרשורים: 48
 
פורסם ע"י: @achat

מבקשת אם יש למישהו איזה מדריך או ידע מתוך הנסיון לנושא הבירורים 

במה להתמקד,

איך שואלים

ואיך עונים

מה באמת חשוב ואיך אפשר להגיע למידע הנכון

תודה מאוד מראש

אולי כאן

https://nedunya.co.il/%d7%a7%d7%95%d7%a0%d7%98%d7%a8%d7%a1-%d7%99%d7%91%d7%95%d7%90-%d7%a2%d7%96%d7%a8%d7%99/


הגבצטט
ליבי
 ליבי
הצטרף/ה: לפני 11 חודשים
שרשורים: 4
 

קובץ זהירות מלשון הרע 1


הגבצטט
ליבי
 ליבי
הצטרף/ה: לפני 11 חודשים
שרשורים: 4
 

זהירות 2


הגבצטט
ליבי
 ליבי
הצטרף/ה: לפני 11 חודשים
שרשורים: 4
 

קובץ 3


הגבצטט
שואל ומשיב
הצטרף/ה: לפני 11 חודשים
שרשורים: 3
 

ספוילר
רבי אריה פינקל

תמצית שו״ת עם מורנו הגאון רבי אריה פינקל (שליט״א) ראש ישיבת מיר בעניני בירורים בשידוכים

 

הוראות בעניני שידוכים.

ש: מי ששואל מה החסרון של הבחור, מותר לענות לו?

ת: לא. זה חוצפה לשאול כך. האם אני בודק נגעים של כל אחד? אם אתה מחפש מעלות – אני יכול לחפש, החסרונות שיש לי – אני לא יגיד על אחרים. וזה לא דרך לשאול כך, אלא שואלים איך הוא בלימוד, איך הוא בתפילה. ואם ראיתי פעם אחת מתפלל יפה אפשר לומר שהוא נפלא בתפילה, כי מי שאין לו שייכות הוא אף פעם אינו מתפלל טוב. ואם פעם אחת התפלל, מי יודע כמה פעמים כאלו היו, מי יודע את הלב שלו.

 

ש: האם צריך להציג את הבחור כמו שהוא?

 

ת: כל מה שהוא שייך – לעשותו גדול ויפה, מה שהוא לא שייך – לומר אני לא יודע, בדרך כלל דבר לא טוב – אני לא יודע, איני מכיר מספיק. נקודה טובה להגדיל אותה.

 

ש: למה זה כך, ולמה כשהאבא מברר יכול לומר לו תמונה שלמה?

 

ת: להבדיל כתוב שבהספד דאם יש לו – מותר להגזים, ואם אין בו, לא. ומבארים משום דודאי שיש בו יותר ממה שאתה רואה, שאם יש בו נקודה טובה זה ודאי יותר ממה שרואים, ומה שנוגע לעצמי אני יכול לחשוש, אך מה שנוגע לאחרים אתה לא יודע גם מה טוב לשני. אסור לומר דבר שלילי על בחור, לעולם למד לשונך לומר איני יודע, רק אם יש בו מום של מקח טעות – זה משהו אחר, אך בסתם חסרונות: ישן, בטל, קצת שחצן – לא לדבר ע״ז.

 

ש: האם זה לא באחריותי שאני ממליץ על בחור, ומשיא עצה רעה?

 

ת: מי שסומך על אחריותך הוא חסר דיעה, מנסים לברר קצת, אך מה פתאום הוא אחריותך?

 

ש: כשאבא או דוד או קרוב מברר מה לומר?

 

ת: אבא זה דבר אחד ודוד זה משהו אחר. לאבא אפשר לומר את ההרגשות הפנימיות שאני מרגיש לא כל כך מרוצה ממנו, לדוד בשפה אחרת, לקרוב כמו לכל אחד. לכשעצמי אני רוצה משהו מושלם, משהו אחר, אך כשאחד שואל, איך אפשר לומר עליו. כי כשאומרים עליו דבר לא סוב אפילו בשפה עדינה, הוא כבר עושה מזה הר, ולפעמים מקלקלים שידוכים.

 

ש: כששואלים על בחור חלש – צריך לסובב כאילו הוא בחור רגיל?

 

ת: זה לא נקרא לסובב, אני איני מכירו, אולי יש בו נקודה טובה – צריך למצוא אותה. אפשר לומר אני יתעניין ואז המברר יזניח אותו. אל תחפש מצוות כאלה לומר את האמת. לא לומר חסרונות של בחור רק אם כולו שלילה, אני לא יודע אם יש. פעם הי׳ אחד וזרקו אותו מהישיבה, כמובן אם בדעות הוא טרף אפשר לומר שהוא לא בן תורה, אבל תראה לי אחד בישיבה שהוא כ״כ…, כל אחד יש בו משהו טוב.

 

ש: שואלים על בחור שאינו נמצא בסדר מוסר האם הוא נמצא מה לומד?

 

ת: לומר – לא שמתי לב, אני עסוק במוסר שלי ואני לא רואה מי נמצא. אך לענות בפקחות.

 

ש: בחור שהתחזק לאחרונה ושואלים עליו האם שקוע בלימוד מה לומר?

 

ת: לומר הוא עושה שטייגען עולה ומתעלה [לא לומר "מתחזק".]

 

ש: האם אין כאן שקר?

 

ת: זה לא שקר, הלואי שאנו היינו מתחזקים.

 

ש: אבל זה בחור עם סיכון, יש לו נפילות. הוא כעת מתייצב על דרך טוב.

 

ת: אתה יודע איזה מעלה שזה. הכלל הוא לא לומר חסרון כלל. לומר איני יודע.

 

ש: א״כ כשיתברר להם מצבו יבואו בטענות.

 

ת: לומר שכששאלת הוא היה מצוין, לא הייתי צריך לומר היסטוריה אלא איך הוא באותה שעה. זה מה ששאלת. וחוץ מזה אף אחד לא יטען. ומי שיטען תמיד יטען על מה שלא תגיד.

 

ש: שואלים על ב' בחורים ביחד, מי יותר טוב – מה לומר?

 

ת: אם יש הבדל גדול אפשר לומר שהוא נחשב יותר בישיבה, אך אם הוא הבדל קטן, לומר ששניהם טובים.

 

ש: שואלים אם הוא יותר טוב ממך או פחות?

ת: לומר איני רוצה להראות את הענוה שלי ולא את הגאוה שלי.

 

ש: אחד שידע את פרטי הבחור לגמרי אך היה צריך לשמוע את המילה "שפיץ" האם צריך לומר לו שאינו שפיץ?

 

ת: אם הוא טוב צריך לומר שהוא שפיץ, אין כמוהו, אך על פחות מבינוני לא. מבינוני ומעלה כן.

 

ש: האם אפשר לומר איני עונה בשידוכים, האם הוא ראוי?

 

ת: לא, צריך לעשות 'חסד', אפשר לומר אני לא יודע, אני לא מכיר.

 

ש: שואלים כמה זמן הוא בשידוכים מותר לענות?

 

ת: הוא מחפש משהו שלילי. כל דבר צריך לענות בתבונה. לומד אני יודע שהוא בשידוכין, אך איני יודע כמה זמן.

 

ש: היה מקרה שאחד עצר שידוך באמצע הפגישות כי אמרו עליו שהוא…

 

ת: אני לא יודע איך הוא יעמוד בדין. בלי מוסר א״א לענות. אם אדם מכניע את עצמו ויודע שהוא שפל ונבזה אינו אומר כך, הוא חושב את עצמו לשיא המעלה ורואה רק מומים באחרים. צריך מאוד להיזהר לא להכאיב. הוא לא יודע מה הוא עושה. זה אבא, זה אמא, זה אחים ואחיות, זה הוא עצמו, זה שובר משפחה, הבחור שקלקל את השידוך הוא בגדר רוצח, לא אכפת לו ממה שהשני נשבר, אולי היו כמה אכזבות ועכשיו הולך. בחור בשידוכים וזה הולך, ובא אחד ועושה עם האף, הוא רוצח, צריך ללמוד ולהרגיש, לא להיות אטום, בהבל פיו הוא מנהל ענינים ומבטל שידוכים, הוא בעל השפעה, זה ההיפך הגמור מכל המידות טובות. דרכי ה׳ רחום וחנון.

 

ש: שואלים איך הוא כבין אדם לחברו, מותר לומר "רגיל"?

 

ת: תמיד לומר את המעלות, אם ראית בו משהו, לומר שכזה הוא מיוחד, לא לזרוק סתם.

 

ש: שואלים על בחור אם הוא למדן?

 

ת: אם הוא חלש לומר "נישט קשה" לא לומר שהוא שפיץ. כמה בחורים חלשים התחתנו ובנו בית ובניהם ת״ח אפילו שהאב חלש.

 

ש: באים לראות בחור בישיבה או בחתונה, האם מותר לומד לבחור שמסתכלים עליו?

 

ת: ודאי, אם היו באים לראות אותי הייתי רוצה שלא יסתירו ממני, שאני אח״כ לא יתבייש ממנו, מה דעלך סני לחברך לא תעביד. צריך להיות רחום וחנון.

 


הגבצטט
HAFTZ HAYIM
 HAFTZ HAYIM
הצטרף/ה: לפני 11 חודשים
שרשורים: 4
 
ספוילר
מסירת מידע- הרב בן יהודה

מסירת מידע בשידוכים

הרב בן יעקב צבי יהודה

ראשי פרקים

א.   מומים המבטלים, ואם צריך גט

 

ב.   נהגו בני המדינה שהוא מום

 

ג.    אונאת דברים

 

שאלה

נשאלתי אודות אמירת אמת בשידוכים, האם יש חיוב לומר את כל המידע שיודע אודות בחור או בחורה, אם זה בעניני בריאות הגוף או הנפש, בעניני מידות ויראת שמים ובעניני כישורים וכד'. ושאלה זו היא הן למשודך/ המשודכת עצמם (או הוריהם), אם חייבים לספר לצד השני את כל המידע אודות הצד שלהם. וכן כשמבררים ושואלים, עד היכן צריכה להגיע האינפורמציה, אם יש חיוב או איסור, לומר או שלא לומר. והשואל הראה מקומות ומקורות, ויש לדון בהם. ויש לדון בקצרה גם בענין גדר מום בשידוכין, כיון שהוא שורש וענף למקום שאין טענת מום.

 

תשובה

הדברים הכתובים להלן הם מראי מקום וציונים, ואין להקיש מהם למקרים פרטיים, שכן בכל מקרה יש לדון לגופו ולגופה, לפי כבודו וכבודה ולפי המביש והמתביש, וכפי שיתבאר הדבר גם להלן. ובמסגרת תפקידי ראיתי מקרים רבים של מתגרשים, בהם בא אחד מהצדדים בטענות מדוע לא סיפרו לו על מום פלוני, או מידה כזו או אחרת, ומאידך מקרים אחרים שבהם לא סיפרו על מום בולט, וזכו לראות דורות ישרים, וסברו וקיבלו. ואין ללמוד מהדברים הבאים הלכה למעשה, ובכל מקרה של ספק יש לשאול ולנהוג ע"פ הוראת חכם.

 

יש להבחין בין חובת המשודך עצמו (או הוריו או האפוטרופסים מטעמו, שהם אלה המנהלים את השידוכים עבורו, שדינם כבעל דין עצמו, עיין תש' חוט השני סי' ב, הובא בפת"ש אהע"ז נ,טז) לאמירת אמת ולגילוי נאות על מצבו,  לבין אחרים ששואלים אותם על המשודך.

 

לענין המשודך עצמו יש לדון בענין מומים המבטלים את המקח באופן שאין צריך גט. במומים שמהוים טענה, אך יצטרכו גט. במומים שבהם ניתן לבטל שידוכים, וכן לענין אונאת דברים.

 

א.     מומים המבטלים, ואם צריך גט

דהנה במשנה כתובות עב,ב תנן דהמומים שפוסלים בכהנים, פוסלים בנשים. ובגמ' שם עה,ה ועוד הוסיפו עליהם עוד מומים שאינם פוסלים בכהנים ופוסלים בנשים, וכמו שפסק הרמב"ם בהל' אישות ז,ז ובשו"ע אהע"ז לט,ג, וז"ל הרמב"ם:

 

"הרי את מקודשת לי בזה על מנת שאין בך מומין ונמצא בה אחד מן המומין הפוסלין בנשים אינה מקודשת, נמצא בה מום אחר חוץ מאותן המומין אע"פ שאמר מקפיד אני אפילו על זה הרי זו מקודשת. ומה הן המומין הפוסלין בנשים, כל המומין הפוסלין בכהנים פוסלין בנשים … ויתר עליהן בנשים ריח הרע וזיעה וריח הפה וקול עבה …"

 

ומפורש בדברי הרמב"ם דמומים אחרים שלא נזכרו במשנה ובגמרא, אף שאמר שמקפיד, הרי זו מקודשת. אמנם הסוגיא מיירי בהתנה ע"מ שאין בה מומין. ואפשר דהוא הדין לענין קדשה סתם וכנסה סתם (שם עג,ב), דספק מקודשת, דלענין גט ספוקי מספקא ליה וצריכה גט מספק, ולענין ממונא לקולא, דדוקא במומים אלו שאמרו חז"ל הוי מקודשת מספק ולא במומים אחרים.

 

אמנם נמצאו אחרונים שכתבו דבמומים גדולים, יש לדון להתיר ללא גט. עיין חוות יאיר (סי' רכא) לענין שחוף דודאי אדעתא דהכי לא קדשה נפשה, אף שלהלכה נשאר בצ"ע להתירה בלא גט (ובענין זה עיין גם במהרש"ם ח"ג סי' רצה). עוד מצאנו הסוברים דמומים אלו לאו דוקא. דהנה הב"י באהע"ז סי' לט הביא תש' התשב"ץ (ח"א סי' קכד) באשה המשתנת במיתה, דאין זה מהמומים הנזכרים בגמרא, וצריך לתת לה כתובתה. והב"י חלק עליו, דמום גדול הוא. ולכאורה לפי המו"מ בתשב"ץ ובדברי הב"י נראה דכיון דהוי מום גדול, ויוצאה בלא גט. אמנם הרמ"א בשו"ע אהע"ז קיז,ה הביא לענין המשתנת במיתה את דעת התשב"ץ ודעת הב"י, ומדהביא שם משמע דס"ל דכל הנידון סב ומסובב לענין לכפות על אשה גרושין (שהוא הנידון שם) אבל לא לענין להוציאה בלא גט. וע"ע מש"כ בתש' בית דוד (להגרי"ד משאלוניקי) ח"ב סי' כח.

 

ובתש' חוות יאיר סי' רכ דן באמצע דבריו באחד שטוען שמשודכתו עיניה סגורות, עד שאם תרצה לראות, תצטרך לפתוח עיניה בכח. ובתוך דבריו כתב "דכל שמצד הסברא הוי חסרון, ודאי למום יחשב, כמו אלמת שג"כ לא מצינוהו במומי כהנים, וראיה ממשתנת במטה ומנוגעת". ומבואר דמומים של המשנה והגמרא לאו דוקא. אך נראה דכל זה לענין משודכת או לענין לגרשה בעל כרחה, ולא לענין להוציאה בלא גט.

 

עוד ראיתי בתש' יד ימין (מהגאון הרב חיים דוד חזן, והסכים לה הגר"ח פלאג'י, שם סי' יא) בענין כלה שיש באחת מאצבעות ידה מום (הזרת והקמיצה עקומות וכפופות לתוך כף היד), ושם דן לענין ביטול שידוך, אבל בתוך דבריו הביא את דברי הרמב"ם הנ"ל, וכתב וז"ל:

 

"… והיינו טעמא דבטלה דעתו אצל כל אדם. מיהו נראה לענ"ד דהיינו דוקא כשהוא לבדו הוא מה שמקפיד, אבל כשהוא מום דקפדי בהו אינשי, נראה דהוי מום".

 

ואף שכל תשובתו נסובה על ענין ביטול שידוך, מ"מ מדבריו נמצאנו למדים דבמום גדול שהוא לכל העולם, בטל מקח הנישואין, דדברי הרמב"ם דמומים אלו בדוקא, היינו אפילו כשהוא יחיד בדבר וכל העולם לא סבורים שזה מום, בכל אופן במומים אלו בלבד בטל מקח הנישואין, אבל בדבר שכל העולם רואים בו מום גדול, בטל המקח. ולכאורה משמע שאינה צריכה גט, אא"כ לחומרא, מחומרת התרת אשת איש לעלמא. ומדהזכיר ביד ימין את דברי החוות יאיר בסי' רכ, משמע דלא לענין להוציאה בלא גט דיבר אלא לענין לגרשה בעל כרחה או ביטול שידוך בלא קנס.

 

גם בתש' רב פעלים (ח"א חאהע"ז סי' ז) דן בענין מום שבעין האשה, ובנידונו מיירי שכבר קדשה אלא שעדיין לא נשאה, והביא את כל הנ"ל, אולם למסקנת דבריו היינו דוקא שאין להכריחו לשאתה והוא פטור בלא כלום, אבל מ"מ אינו יכול להוציאה בלא גט. והיינו שהבין דכל דברי היד ימין הוא לא לענין להוציאה בלא גט, ומה שדן בדברי הרמב"ם הנ"ל, דלכאורה יש ללמוד מהרמב"ם שאינו יכול לכופה להתגרש גם במום גדול, דאינו מום כלל, וע"ז כתב דהיינו כשהוא יחיד וכו', אבל לענין להוציאה בלא גט, גם היד ימין מודה. ועיין עוד בתש' אפרקסתא דעניא (לגר"ד שפרבר מבראשוב) סי' קפ שדן לענין אשה שצומחות לה שערות בזקן, ומצא  המום אחרי הנישואין, עיי"ש, דאף דבתחילת דבריו רצה לומר דמומים שנמנו בפרק המדיר – דוקא הם ולא אחרים, מ"מ מסקנת דבריו דמומין גדולים הוי מום אף שלא נזכר וכדעות הנ"ל. ומ"מ נראה דכל זה הוא ג"כ לא לענין להתיר אשת איש בלא גט.

 

ומ"מ המורם מהאמור דדוקא המומין שנזכרו במשנה (הפוסלים בכהנים) בכתובות ובגמ' ס"פ המדיר (שהוסיפו עליהם), הם המומים בהם אשת איש יוצאה בלא גט, אבל במומים אחרים צריכה גט.

 

והרא"ש בתש' מב,א דן לענין אשה שהיא נכפית, והחולי ארע אחר הנישואין, ואין ידו משגת לתת לה כתובתה, דכופין אותה לקבל הגט. והובאו דבריו להלכה בשו"ע אהע"ז קיז,יא, וז"ל:

 

"מי שנודע לו שאשתו נכפת, ורוצה לגרשה ואינו משיג כדי כתובתה, כופין אותה לקבל גט (ואין בזה משום תקנת ר"ג – רמ"א) ויתן הנמצא בידו לכתובתה, והמותר כשתשיג ידו,  ואם תמאן לקבל גט, ימנע ממנה שאר כסות ועונה. הגה: ודוקא במום גדול כזה שאלו היה באיש היו כופין לגרש מדין התלמוד, ולא תקן ר"ג שתהא האשה עדיפא מאיש, אבל  משום שאר מומין אינו יכול לגרשה בעל כרחה, אבל מכל מקום אין כופין אותו להיות עמה, מאחר דמאיסה עליו ורוצה לגרשה ולתת לה כתובתה".

 

וכל זה הוא בנולדו המומים אחר הנישואין, אבל אם היו המומים קודם הנישואין, יוצאה בלא כתובה, ובמומים גדולים יכול לכפותה לקבל הגט, אף אם אין זה מום גדול שכופין האיש לגרש, דגם מה שכופין האיש לגרש הוא אפילו נולדו הסיבות אחר הנישואין. אבל אם היו בה מומים גדולים, אפילו מומים שאין כופין האיש לגרש, מ"מ הוי מקח טעות, עיין בשו"ע אהע"ז סו"ס קיז במחבר ורמ"א ובנו"כ שם. ועיין במלבושי יו"ט סי' ד לענין חולי של כעס, שעד אחד העיד ששברה חלונות והכתה אביה, ועד אחר העיד ששמע צעקותיה, דבמומין גדולים כמו נכפית אינה צריכה גט מן הדין אלא מדרבנן אא"כ כנסה, ואף אם צריכה מן הדין, מ"מ ברור דאין בזה חרד"ג, עיי"ש.

 


הגבצטט
HAFTZ HAYIM
 HAFTZ HAYIM
הצטרף/ה: לפני 11 חודשים
שרשורים: 4
 
ספוילר
חלק ב – מנהג מדינה

ב.     נהגו בני המדינה שהוא מום

ולכאורה נראה שדברי הרמב"ם בהל' מכירה טו,ה הם הבסיס להגדרת מום בשידוכין וגם בנישואין, הגם אם לא הוזכרו דברי הרמב"ם במפורש בדברי האחרונים הדנים לענין ביטול שידוכין. וז"ל הרמב"ם:

 

"כל שהסכימו עליו בני המדינה שהוא מום שמחזיר בו מקח זה מחזירין, וכל שהסכימו עליו שאינו מום הרי זה אינו מחזיר בו אלא אם פירש, שכל הנושא ונותן סתם על מנהג המדינה הוא סומך".

 

לפ"ז כל שהסכימו עליו בני המדינה שהוא מום בשידוכין או בנישואין, הוא מום המהוה עילה להתרת הקשר או עילה לתביעה לגרושין (הגם כי לענין יציאה בלא גט הובאו לעיל דעות הפוסקים בענין). וכדברי הרמב"ם נראה מוכח מדברי רב האי גאון בספר המקח שער מה:

 

"… לפי שאין סומכין על חזרת החפץ במום שנמצא בו אלא אם הוי מום  אצל בני השוק שבאותו מקום, דכל מה שהוא מום אצלם ומנהגם להחזיר בו את החפץ מחמת אותו מום, ההוא מום הוא דמתקרי מומא ויחזיר בו את החפץ. אבל אם כל דבר שאינו מום אצלם, אין חוזרין אותו מחמת מום … אבל לא אניח מלהזכיר בחיבורי זה קצת מהמומים בדרך קצרה, כמו שאמרו הראשונים במומי אדם ומומי בהמה, לענין כהנים ולגבי בכורות ולגבי קרבנות".

 

ומבואר דהגדר של מום המחזיר מקח תלוי בהגדרת השוק, ונראה דהוא גדר אחד עם דברי הרמב"ם לענין הסכמת בני המדינה. ועיין בחוות יאיר סי' רכ (הנ"ל) לענין מום של חותם ארוך או עיניה סגורות, דהכל תלוי בדעת בני אדם אם הוי מום, אף שלא הזכיר דברי הרמב"ם הנ"ל.

 

ועיין עוד בנודע ביהודה קמא חאהע"ז סי' נג, וביד דוד (פסקי הלכות ח"ב דף קמז אות צו). דיש מומים שאף שהיו בזמן חז"ל, היום מצאו להם מזור, ויש מומים שהיו אך לפני שנים אחדות, וכיום אינם מומים, והכל נמדד לפי המקום ולפי הזמן. ומה שתמצא דיש אומרים שעל מום מסוים יש לספר ואחרים לא מחייבים, לא נחלקו בהלכה אלא במציאות, האם נהגו בני מדינה שזה מום. וזה מצריך שיקול דעת לכל מקרה לגופו.

 

ולא רק לפי המקום והזמן, אלא יש לדון על כל אדם לפי מה שהוא. דאם ישאל אדם על למדנותו של בחור, הרי שיש חילוק מי השואל, וכמו שמצאנו בענין מקח וממכר בתרומת הדשן (סי' שכב) בראובן שבקש משמעון שימכור לו בשר איל מסורס, והסכימו שמעון וראובן על המכר, ובדיעבד התברר שמכר לו בשר איל שאינו מסורס (ריחו נודף ואינו טוב לאכול כמסורס). ובא ראובן לבטל את המכר בטענת מקח טעות, ושמעון מסרב לבטל המקח אלא רק להחזר הפרש המחיר. וכתב תרומת הדשן שאין כאן מקח טעות, וראיה מהגמ' ביצה ז,א ממי שרצה לקנות ביצים של תרנגולת חיה, ובמפורש אמר שאינו חפץ בביצים שנמצאו בתרנגולת לאחר שנשחטה. ונפק"מ בין ביצי חיה לביצי שחוטה, שביצי חיה ראוים לאפרוחים משא"כ ביצי שחוטה. ואילו הרוצה לאוכלם – הן ביצי חיה והן ביצי שחוטה ראוים לאכילה אלא שביצי חיה יפים יותר. ומוכיח מכאן תרומת הדשן, שכאשר חפץ הלוקח בביצים לאכילה, אף שאמר בפירוש שרצונו בביצי חיה ואין מעלת ביצי חיה כביצי שחוטה, מ"מ המקח קיים ומחזיר לו ההפרש. וא"כ הוא הדין במי שחפץ באיל מסורס, אף שבשר איל מסורס מעלתו גדולה יותר לאכילה מבשר איל שאינו מסורס, מ"מ כיון שראוי לאכילה, אין זה מקח טעות [ועיין ברי"ף וברא"ש בביצה שם שהיתה להם גירסא אחרת, ועיין ביש"ש (ביצה א,כ) . ולפי גירסא זו, דוקא כאשר נפסדו ואין הלוקח יכול להחזיר הביצים לא הוי מקח טעות, משא"כ כשיכול הלוקח להחזיר הביצים הוי מקח טעות. וע"ע בנתיבות רלג,ג דהוי ספיקא דדינא, ואכמ"ל]. וממשיך תרומת הדשן:

 

"אמנם אם ידוע הוא דראובן כ"כ איסטניס דלא קאכיל כלל בשר איל שאינו מסורס, מצינו למימר דמקח טעות לגמרי הוא, דהא לא שווי ליה כלום לאכילה. ואע"ג דלרוב העולם שוה לאכילה, בתר דידיה אזלינן, וכהאי גוונא אמרינן בפרק לא יחפור (ב"ב כג,א), דאמר רב יוסף, כיון דאנינא דעתי, כקטורא ובית הכיסא הוא דמי".

 

מבואר מדברי תרומת הדשן, דיש בחפץ חסרון מחמת אנינות דעת הקונה, אע"ג שכלפי רוב העולם אינו חסרון, בתר הקונה אזלינן. ודוקא כשידוע שהלוקח אנין דעת, הא בלאו הכי, אין זה מקח טעות ומחזיר לו את הפרש המחיר. וכ"פ הרמ"א חו"מ רלג,א. לפ"ז הוא הדין לענין מקח טעות יש לבחון גם לגופו של שואל, לפי כבודו וכבודה, וכל אחד לפי המושגים וההגדרות שלו, אם יש לו גדר של איסטניס דאנין דעתיה, בכל ענין ובכל נושא.


הגבצטט
HAFTZ HAYIM
 HAFTZ HAYIM
הצטרף/ה: לפני 11 חודשים
שרשורים: 4
 

ספוילר
אונאת דברים
בגמ' ב"מ נח,ב, דהוא בכלל האיסור של לא תונו איש את עמיתו. ומבואר שם דגדולה אונאת דברים מאונאת ממון, שאונאת דברים אינה ניתנת להשבון, וזה נאמר בו ויראת מאלוקיך, שהדבר מסור ללב. ובגמ' חולין צד,א הובאה מימרא דשמואל דאסור לגנוב דעת הבריות, ואפילו דעתו של עובד כוכבים. והא דשמואל, לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר, דשמואל הוה קא עבר במברא, א"ל לשמעיה, פייסיה למבוריה, פייסיה ואיקפד. מ"ט איקפד. אמר אביי, תרנגולת טרפה הואי, ויהבה ניהליה במר דשחוטה. מבואר דאף שלכאורה לעכו"ם אין נפק"מ בין שחוטה לטריפה, מ"מ כיון שהעכו"ם סבור שקיבל שחוטה, הוי גניבת דעת, וכמבואר שם לענין חתיכת בשר שסבור העכו"ם שהיא ללא גיד הנשה, עיי"ש ברש"י דסבור שישראל זה אוהבו מאד שתקנה וטרח בה ליטול גידה עד שנראית לעצמו ואח"כ נתנה לו, והוא לא נטלו ונמצא מחזיק לו טובה חנם. ובריטב"א בסוגיא מבואר דאיסור אונאה של מתן טריפה ככשרה לגוי, הוא בין במתנה ובין במכר, ובסוגיא התחדש שאפילו במתנה אסור. עוד מבואר בריטב"א בסוגיא דאף לנכרי הוי איסור תורה. וז"ל הריטב"א:

"וא"ת, מה הוצרך להביא שמואל בזו, דהא תניא לה בהדיא במתניתא דלקמן אין מוכרין נבילות וטריפות לנכרי מפני שמטעהו … וי"ל דאי מההיא הוה אמינא דוקא במכר כי התם שנכרי נותן דמים, אבל בדורון אין בו משום גניבת דעת לגבי גוי, קמ"ל דשמואל דאף בזו אסור לגנוב דעת הגוי. ואיסור גניבת דעתו של נכרי, כתבו קצת רבותינו בשם בעלי התוספות ז"ל שהוא איסור תורה, דנפקא לן מדכתיב לא תגנבו ולא תכחשו וגו', וכי כתיב בסיפא דקרא איש בעמיתו דממעט גוי, ההיא אדלא תכחשו ולא תשקרו קאי …"

ועיין עוד ביראים (סי' קכד – ד"י רנה) דגניבת דעת במידי דממון הוי בכלל ממון ועובר על לא תגנובו. ונפק"מ לגניבת נכרי. אמנם בסמ"ק מצוה רסב מבואר דהאיסור רק מדרבנן, וז"ל הסמ"ק:

"שלא לגנוב ממון דכתיב (ויקרא יט) לא תגנובו … ואינו לוקה לפי שניתן לתשלומין, ויש גניבה אחרת שאסרו חכמים כגון גניבת הדעת אסור, ואפילו דעתו של עכו"ם אסור".

ומבואר שאיסורו מדרבנן. וי"ל דאסמכוהו אקרא. או דהגמרא בב"מ נח,ב מיירי באופן של לצעוריה, כגון בבעל תשובה או ששואלו על מחיר ואינו רוצה ליקח, אבל בנותן טריפה לנכרי בחזקת שחוטה, איסורו רק מדרבנן. ועיין שו"ע הרב הלכות אונאה וגניבת דעת סע' יא – יב דאיסור אונאת נכרי בדבר שיגיע לו הפסד כגון מום במקח, הרי זה אסור מהתורה, אבל אם לא יגיע לו הפסד כגון בשר נבילה למכור לו כשחוטה, איסורו מדברי סופרים. ואפשר דרק בנכרי איסורו מדרבנן, אבל בישראל איסורו דבר תורה. וכן כתב הב"ח בחו"מ סי' רכח. אמנם בנימוק"י (ב"מ לב,ב בעמוה"ר) כתב דאינו ציווי אלא ליראי ה', עיי"ש. וכן פסק הרמ"א בחו"מ ר"ס רכח. והרמב"ם בהל' דעות ב,ו, כתב וז"ל:

"אסור לאדם להנהיג עצמו בדברי חלקות ופיתוי, ולא יהיה אחד בפה ואחד בלב אלא תוכו כברו והענין שבלב הוא הדבר שבפה, ואסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעת הנכרי, כיצד, לא ימכור לנכרי בשר נבילה במקום בשר שחוטה, ולא מנעל של מתה במקום מנעל של שחוטה, ולא יסרהב בחבירו שיאכל אצלו והוא יודע שאינו אוכל, ולא ירבה לו בתקרובת והוא יודע שאינו מקבל, ולא יפתח לו חביות שהוא צריך לפותחן למוכרן כדי לפתותו שבשביל כבודו פתח וכן כל כיוצא בו, ואפילו מלה אחת של פיתוי ושל גניבת דעת אסור, אלא שפת אמת ורוח נכון ולב טהור מכל עמל והוות".

ומ"מ מבואר דכל דבר שיש בו גניבת דעת ואונאת דעת, אע"פ שאין בו חסרון ממון, חייב להודיעו. ועיין סמ"ע רכח,ז. עוד מבואר בגמ' ב"מ ס,א, והובא להלכה בשו"ע חו"מ רכח,ט דאין מפרכסין לא אדם ולא בהמה ולא כלים, כגון לצבוע זקן עבד העומד למכור כדי שיראה כבחור, ולהשקות הבהמה מי סובין שמנפחין וזוקפין שערותיה כדי שתראה שמינה. וכן אין לצבוע כלים ישנים כדי שיראו כחדשים. ואין נופחין בקרבים כדי שיראו שמנים ורחבים, ואין שורין הבשר במים כדי שיראה לבן ושמן. ובדברי מלכיאל (ח"ג סי' נד) ראיתי שכתב (דלא כשואל) דאף שהכל יודעים שמפרכסין, מ"מ אסור משום גניבת דעת. ולא דמי לדין עירוב מים בין הגיתות, דעיקר האיסור לערב הוא כיון שהקונה חושב שזה יין גמור ולא מזוג, וכאשר הכל יודעים שזה יין מזוג, אין איסור, דלא היה כאן אונאה במראה וכד' לגנוב דעתו ולהטעותו, אלא כיון שיודע שיין זה מעורב במים, אין איסור. אבל פירכוס עבד וכלים, אף שיודע שכך הנוהג, הרי הפירכוס מטעה את שיקול דעתו, ולכן המחבר בשו"ע חו"מ סי' רכט כתב את החילוק אם נהגו לערב פסולת דשרי, רק לענין עירוב פסולת בפירות, אבל בסי' רכח לענין פירכוס לא חילק אם נהגו כן, דאף שידוע שכן נהגו לפרכס, מ"מ אינו ניכר ודעתו משתבשת, משא"כ בפירות וביין רואה את העירוב, וגם אם אינו רואה, אין כאן מראה שישבש דעתו.

וקשה לכאורה מדברי הגמ' בחולין צד,ב (עיין שו"ע חו"מ רכח,ו) בעובדא דרב ספרא ורבא, דאם הלך בדרך ופגש את חבירו, וחבירו סבור שיצא במיוחד לקראתו, אינו צריך להודיעו, דאיבעי ליה לאסוקי אדעתיה שאינו עושה בשבילו. אלא דבגמ' שם מבואר דאם הוא הטעה את עצמו, שהוא עצמו היה סבור שהם יצאו לקראתו, אינם צריכים לומר לו, והיינו שלא עשו מעשה של הטעיה. אבל בפירכוס גם אם ידוע שכולם מפרכסין, המאנה עשה מעשה של הטעיה וע"כ אסור. ומ"מ מהדברי מלכיאל מבואר חידוש לנדו"ד, דאף שידוע שכולם לא אומרים אמת בשידוכים, ולפעמים מפרכסין וצובעים וכו', עדיין הוי אונאת דברים ואסור.

ולכאורה נראה דכיון דאיסור זה של אונאת דברים אינו שייך לאיסור אונאת ממון, א"כ הוי איסור לא רק למשודך וב"כ, ולא רק לשדכן (שהוא גם בעל ענין המוכר סחורתו) אלא לכאו"א ששואלים אצלו, דבכל דבר שמטעהו הוי אונאת דברים, ומה לי המוכר או אחר, ולא גרע ממתנה של טריפה לעכו"ם. ואף דבנותן טריפה לעכו"ם או במסרב בו שיאכל כשיודע שאינו סועד, בכל אלה מחזיק למאנה טובה. אבל נראה דהאיסור הוא בגלל אונאת המתאנה ולא נפק"מ אם יצא לו טובה למאנה אם לאו, וכמו שמצאנו לענין לצער חבירו או לומר לבעל תשובה זכור מעשיך הראשונים, הרי דלא תלוי בהנאת המאנה אלא באונאת המתאנה. וע"כ אין חילוק בין אם המאנה מוסר מידע לא נכון או אחר, ואם עושה במודע כדי להטעות, הוי אונאת דברים.

עוד נראה דלענין מי שמבררים אצלו על המשודך, לכאורה אם יודע על מום ואינו אומר לשואל, זה בבחינת עצה שאינה הוגנת, (אא"כ סבור שאי הידיעה היא טובה לצד המברר, וצריך עיון בכל מקרה לגופו), עיין רש"י ויקרא פר' יט פסוק יד על הפסוק ולפני עור לא תתן מכשל – "לפני הסומא בדבר לא תתן עצה שאינה הוגנת לו, אל תאמר מכור שדך וקח לך חמור, ואתה עוקף עליו ונוטלה הימנו". ונראה דאף אם לא עוקפה ולוקח הימנו אלא נותן לו עצה שאינה הוגנת, עובר לרש"י על לפני עיור. וכן מבואר בחינוך מצוה רלב דעובר על לפני עיור במשיאו עצה שאינה הוגנת, ומקורם מהתורת כהנים פר' קדשים סו"פ ג, עיי"ש. וכן פסק הרמב"ם בהל' רוצח יב,יד.

עוד מבואר ברש"י שעובר גם על לא תונו, עיין רש"י ויקרא פר כה פסוק יז דהזהיר על אונאת דברים:

"… לא ישיאנו עצה שאינה הוגנת לו לפי דרכו והנאתו של יועץ. ואם תאמר, מי יודע אם נתכוונתי לרעה, לכך נאמר ויראת מאלהיך, היודע מחשבות הוא יודע. כל דבר המסור ללב, שאין מכיר אלא מי שהמחשבה בלבו, נאמר בו ויראת מאלהיך".

ומ"מ אם נתכוין לטובה, לכאורה אין בזה איסור. ומבואר גם מרש"י דאיסור האונאה הוא לא רק על המוכר אלא גם על המיעץ.

וכן נראה מהא דיבמות מד,א וקא,ב דמשיאין לו עצה ההוגנת לו, אם הוא ילד והיא זקנה וכו', היינו בעצה המתאימה לכל אחד ואחד, ואם כוונתו לטובה, שחושב שזה מה שמתאים לו,

לכאורה זה בכלל עצה ההוגנת לו. עיין גם בשערי תשובה שער ג אות נג. ועיין בשו"ע חו"מ צז,א דנראה דלהשיאו עצה ההוגנת לו הוא בכלל מצות עשה של אם כסף תלוה את עמי, וז"ל המחבר:

"מצות עשה להלוות לעניי ישראל, והיא מצוה גדולה יותר מהצדקה, וקרובו עני קודם לעניים אחרים, ועניי עירו קודמים לעניי עיר אחרת, ואפילו עשיר שצריך להלוות, מצוה להלוותו לפי שעה ולההנותו אף בדברים וליעצו עצה ההוגנת לו".

ועיין עוד במנחת יצחק חלק ג סימן צג ד"ה ועוד י"ל, דאף אם לא עונה לו ושותק, הרי זה בכלל לפני עיור, שנותן מכשול לחבירו.

המורם מהאמור דאם נותן עצה שאינה הוגנת עובר על לפני עיור ועל אונאת דברים. אולם אם כוונתו לטובה, וסובר שזה טוב וישר לצד ששואל וע"כ מעלים מידע, הרי זה עצה ההוגנת, וזה מש"כ רש"י: ויראת מאלוקיך, היודע מחשבות הוא יודע. וע"כ מי ששואלים אותו צריך לתת לנשאל עצה ההוגנת ולומר את האמת, אא"כ סבור שאמירת האמת היא עצה שאינה הוגנת לצד השני.

וסברתי להביא ראיה ממרחץ (כתובות עה,ב) דמבואר, דאם יש מרחץ אינו יכול לטעון טענת מומין, ולכאורה אם אין חיוב לומר מום, יתכן והקרובה ראתה את המום ולא רוצה לספר. אלא בהכרח שחייבת לספר. אך זה אינו מוכרח ואינה ראיה.

ומה שהביא מחפץ חיים הל' רכילות כלל ט לענין מיעוט חכמת התורה, שאם שני הצדדים מסכימים שת"ח יבדוק את רמתו בלימוד, צריך הבודק לומר, ואם אינם מסכימים, אין היתר לגלות. אמנם נראה דאם מדובר באשה שרוצה להתחתן רק עם ת"ח, וכן ראתה בבית שהאב היה ת"ח, הרי זה כמוכר איל שאינו מסורס למי שאיסטניס, וכמש"כ לעיל. אבל לשאר עלמא אינו מום. משא"כ פריצותא, דהוא מום לכ"ע. אמנם אם הצד השני ג"כ פרוץ, אפשר דהוי עצה ההוגנת לא לומר. וכל מה שדן הח"ח, הוא באופן שעל דעת הרוב זה מום, וכגון במחלה הפנימית, אבל בחתכו ביצה שמאלית כיון שאינו פצוע דכא, העולם לא אוחז זה למום. ואפשר אם בזמנינו יאחזו דבר זה למום, יהיה חייב לספר. עוד י"ל דלענין מיעוט חכמת התורה מיירי שהוא ת"ח אבל לא ת"ח גדול כ"כ, אבל אם הוא ממש עם הארץ ואינו יודע ואינו לומד, פשיטא שצריך לומר, אא"כ יודע או ניכר שהצד השני אין לו בזה נפק"מ כל כך. דבכה"ג הוי חסרונות שאינם מום, ואינם בגדר עצה הוגנת, ולא צריך לומר והוי בכלל לשון הרע. ואפשר דזו כוונת החפץ חיים זצ"ל.

ומראה מקום אני לך לעורר הלב, ובכל ספק יש לשאול שאלת חכם

 

ספוילר
עת לדבר ועת לשתוק

לשון הרע בשידוכים: עת לדבר ועת לשתוק

 

בירורי השידוך

 

המתח בין איסור סיפור לשון הרע מחד, לבין החובה, במקרים מסוימים, לספר לשון הרע מאידך (ואז, כמובן, סיפור הדברים אינו נחשב ל"לשון הרע" כלל), בא לשיאו בהקשר של שידוכים.

 

בעבר הלא-רחוק, הנושא של בירורי שידוכים היה מרכזי עוד יותר מכפי שהוא היום. הפגישה הממשית בין המדובר לבין המדוברת הייתה קצרה, חד-פעמית, ובדרך כלל לא שינתה את ההחלטה העקרונית שכבר התקבלה על-ידי הצדדים. החלטה זו ננקטה בעיקרה מתוך בירורים שנערכו על-ידי הצדדים, כל אחד על חברו. כמובן, בירורים אלו היו משמעותיים ביותר.

 

בחוגים מסוימים, המודל של הכרעת השידוך מתוך בירורי המשפחות, ו"פגישה פורמאלית" בין המדובר והמדוברת, ממשיך להתקיים במתכונת המסורתית. ברוב החוגים העניין נפתח במידה כזו או אחרת, והפגישות הממשיות שבין הצדדים זכתה למשקל הולך וגובר בהכרעת השידוך.

 

עם זאת, בוודאי שאין לזלזל בערך של בירורים מוקדמים. מעבר לגילוי דברים שלא ניתן לגלות בפגישות, בירורים אלו חוסכים השקעות כבדות של זמן ואנרגיה רגשית של הצדדים. במיוחד כשישנם הבדלים ממשיים במידות ובאידיאולוגיה, וכן בעיות בתחום הרפואה, הדת, והנפש – הצדדים ישקלו לחפש שידוך מתאים יותר.

 

"כבדי לשון"

 

הבעיה המרכזית בה צדדים עשויים להיתקל במסגרת של בירורי שידוכים היא "כבדת לשון".

 

בהקשר זה, כדאי לחזור על דבריו המאלפים של ה'פתחי תשובה' (אורח חיים קנו), שהתבטא בחריפות רבה אודות בעיה זו:

 

"ומה מאד יש לזהר, שלא להתיר לעצמו לספר לאחרים, איך שהיה לו עסק עם פלוני ופלוני, וגזלו, או עשקו בזה ובזה האופן, או שחרפו, או צערו וביישו וכל כהאי גונא, ואפילו אם הוא יודע בעצמו, שאינו משקר בספור הזה, ואפלו אם יצטרפו לזה כל שאר פרטי ההיתר הנ"ל, דבודאי אין כונתו בעת הספור לתועלת, דהינו, לפרסם גנותו של חברו, כדי שיבוזו עושי רשעה בעיני בני אדם, ויזהרו על ידי זה מללכת בדרכיהם הרעים … רק כוונתו כדי לבזותו בעיני בני אדם, שיפרסם לפניהם לחרפה ולקלון עבור זה שנגע בממונו או בכבודו".

 

אחת הדוגמאות שמציין ה'פתחי תשובה' היא של לשון הרע במסגרת של שידוכים, כשנודע למשיב שמדובר ב"אדם רע, ורע להינשא לו". במקרים אלו, חובה על הנשאל להתגבר על הנטייה (החיובית, בדרך כלל) לשתיקה, ולומר את דברו.

 

בהמשך המאמר נדון בפרטי הדינים של סיפור לשון הרע במסגרת של שידוכים, ובכללים המנחים בסוגיה חשובה זו.

 

עריכת בירורים

 

מי שמברר אודות הצעה מסוימת לשידוך, חייב להקדים לשאלה את מטרת הבירור לצורך שידוך. כפי שה'חפץ חיים' מרחיב, שמותר לדרוש אודות מועמד לשותפות עסקית או לשידוך, מפני שהכוונה בכך היא לתועלת ולצורך ברור, ולהציל מנזק. אך עם זאת, עליו להודיע מראש את המטרה.

 

ה'חפץ חיים' מסביר (ד, יא) חובה זו משני פנים. מצד אחד, אם לא יקדים את המטרה, הרי שהנשאל עלול לדבר את דברו שלא לשם תועלת – שהרי הוא אינו מודע לתועלת של השידוך או השותפות – אלא לשם פרסום גנותו של המושא.

 

באופן זה, יעבור הנשאל על איסור לשון הרע, וכמו שביאר ה'חפץ חיים' בכמה מקומות (ראה לשון הרע י, ב; רכילות י, ב) שגם במקום שיש תועלת בסיפור הדברים, אם הכוונה היא לגנאי, יש בכך איסור לשון הרע.

 

יחד עם זה, יעבור השואל על איסור "לפני עור לא תתן מכשול", כמו שכתב שם: "אבל אם לא יודיע לחברו את סבת דרישתו… נראה פשוט דעובר בזה על 'לפני עור', שעל ידו יעשה חברו אסור אם יספר עליו דברים של דופי אפילו אם אמת הוא, כאשר בארנו במקום אחר… על כן צריך לעשות כמו שכתבנו".

 

נקודה נוספת, אף עליה מעורר ה'חפץ חיים', היא שאין לפנות לצורך בירורים למי ששונא או מסוכסך עם הצד המוצע, וזאת מפני שבכך יכשילו בחטא: "עוד זאת צריך לזהר מאד, שלא ידרש את מהותו וענינו אצל מי שהוא משער שהוא שונאו, ואפילו איננה שנאה גמורה… כי מלבד שלא יבוא לו שום תועלת מזה, דרגיל הוא לשקר לגמרי או לפחות להגזים את הדבר מחמת שנאתו, עוד הוא מביאו בזה ללשון הרע גמורה, כי הוא בודאי יכוון בתשובתו מחמת שנאה, הגם שיאמר לך בפיו, שתשובתו איננה מחמת שנאה, רק שלא יוכל לראות ברעה שיגיעך על ידי זה אבל בלבו לא כן יחשב".

 

סיפור גנות חברו בהקשר שידוך: חמשה תנאים

 

ה'חפץ חיים' מונה חמשה תנאים מצטברים הנצרכים להתיר סיפור גנאי חברו בהקשר של שידוך או שותפות, ואלו הם:

 

אם אחד רואה שחברו רוצה להשתתף באיזה דבר עם אחר, והוא משער שבודאי יסובב לו על ידי זה ענין רע, צריך להגיד לו כדי להצילו מן הענין הרע ההוא, אך צריך לזה חמשה פרטים שאבארם בסמוך.

 

ואלו הן:

 

א.      "יזהר מאד שלא יחליט תיכף את הענין בדעתו לענין רע, רק יתבונן היטב מתחילה אם הוא בעצם רע". הדעות שלנו אודות אחרים מושפעות מגורמים רבים, כולל שמועות ששמענו במשך שנים, פרשנות, לפעמים מוטעית, של מעשים שונים, והתרשמות כללית שייתכן שאינה מהימנה. לפני שמדבר דבר גנאי אודות אחרים, על המדבר לבחון את הדבר במבחן כפול ומכופל, לוודא שלא התערב בו שום אי-דיוק ושום פרשנות סובייקטיבית.

 

ב.       "שלא יגדיל בסיפורו את הענין לרע יותר ממה שהוא". כשמדברים דברי גנאי אודות אחרים, יש לעתים קרובות נטייה להגזים, אם בדיבור מפורש, ואם במשתמע. על המדבר להיזהר מנטייה זו, ולהיצמד לעובדות היבשות.

 

ג.        "שיכוין רק לתועלת, דהיינו, לסלק הנזקין מזה, ולא מצד שנאה על השכנגדו". על תנאי זה הארכנו במאמר הקודם: על המדבר לטהר את כוונותיו, שתהיינה אך לתועלת העניין, ולא מתוך שנאה ורוע.

 

ד.       "אם הוא יכול לסבב את התועלת הזו מבלי שיצטרך לגלות לפניו עניניו לרע, אין לספר עליו". לפעמים, ברור שההצעה תידחה בשל עובדה מסוימת. במצב עניינים כזה, אין הרי צורך והצדקה להוספת עובדות אחרות, שכן אין בהן תועלת, ואינן אלא לשון הרע.

 

נקודה קשורה לכך היא שאם אדם משער שלא תהיה תועלת מדיבורו, כגון שהאירוסין כבר נערכו (ואין הצדקה "לשבור שידוך" בגלל המידע החדש), או מסיבה אחרת, אין לו לספר את דברי הגנאי אשר בלבו. כל ההיתר לספר בגנות חברו הוא רק כדי להביא לידי התועלת שהשידוך לא ייצא לפועל, או שהצדדים יוכלו לשקול את העניין עם מלוא המידע הנחוץ. במקום שתועלת זו לא תתקיים, אין היתר לספר לשון הרע (באר מים חיים, סוף רכילות, ציור ח).

 

ה.      "כל זה אינו מותר רק אם לא יסובב על ידי הסיפור רעה ממש לנידון, דהיינו שלא ירעו עמו ממש, רק שתוסר ממנו על ידי זה הטובה שהיה עושה עמו השכנגדו… אבל אם יגיע לו על ידי סיפורו רעה ממש, אסור לספר עליו… וכל שכן אם הוא רואה שיסובב על ידי סיפורו לנידון רעה רבה יותר מכפי הדין, אסור לספר עליו".

 

לפי תנאי זה, אין היתר לספר אודות גנות המדובר/ת באופן שהמדבר יודע שהשואל הוא אדם רוכל, שעשוי להפיץ את המידע ברבים, ולגרום בכך נזק רב. במקרים אלו, כאשר המשיב יודע שישנה בעיה משמעותית אשר בגינה יש להוריד את ההצעה, אך אסור לו לספר עליה לשואל, עליו למצוא דרך אחרת לוודא שהשידוך לא ייצא לפועל.

 

שיקול דעת בהצעת מידע

 

כפי שהבאנו לעיל, אסור לאדם למנוע מחברו מידע שיכול למנוע ממנו נזק, ועניין זה כלול בצו הכתוב "לא תעמוד על דם רעך". בוודאי שכך הדין אף במסגרת של שידוכים, כשגילוי המידע יגרום לאחד הצדדים לחשוב פעמיים, או לגמרי לדחות את ההצעה. אולם, אין לראות בכך היתר גורף לגלות כל פרט שלילי אודות המדובר.

 

השיקולים ההלכתיים שמתירים את גילויים של פרטים מסוימים, אך אוסרים על גילויים של אחרים, הינם עדינים וקשים להגדרה. בעיות רבות מתקיימות בעיני המביט, ולא בעיני בן-הזוג הפוטנציאלי. למשל, מישהו שגדל בבית רגוע ושקט עלול לראות אדם בעל רמת אמוציה גבוהה כאדם כעסן או רגזן. אולם, עבור הצדדים לשידוך ייתכן שאותה רמה של הבעה אינה חורגת מן הנורמאלי, ואין סיבה להעלותה. עם זאת, יש כמובן סף מסוים על סקאלת הכעס שכן עשוי להפריע לשלום הבית, ואז כמובן ראוי לדווחו.

 

מן הפרט נשמע לכלל, שיש להפעיל שיקול דעת נרחב כדי להחליט מה ראוי לגילוי בפני השואל, ומה אינו ראוי לגילוי.

 

כידוע, אף אחד מאתנו אינו שלם, ולכל אדם יש פגמים קטנים רבים שאינם מגדירים את אופיו, ואין סיבה לחשוב שאדם הנושא אותם לא יוכל להגיע להרמוניה זוגית. ייתכן שאדם המשיב על שאלות בעניין שידוך רואה טעם "רע" במוזיקה (לטעמו) כפגם משמעותי, אך כיון שאין כאן פגם אובייקטיבי, בוודאי שאין צורך להעלותו, אלא אם כן שואלים עליו ישירות.

 

בניגוד לכך, ישנם מספר נושאים שבהם חובה לדווח לשואל, גם בלי שישאל שאלה ספציפית, כיון שאין ספק שמדובר בעניינים משמעותיים ומרכזיים. הקטגוריות המרכזיות הן מידות רעות, חוסר מחויבות דתית ("יראת שמים"), ובעיות רפואיות, אך הרשימה אינה כמובן סגורה. עבור עניינים אחרים, על המשיב להפעיל שיקול דעת זהיר.

 

למד לשונך לומר איני יודע: גם בשידוכים?

 

במקרים מסומים, שאלת גילוי פרטים תהיה תלויה בנסיבות ספציפיות.

 

אם מדוברת מסוימת חתמה כעת על חוזה עבודה לתקופה של עשר שנים בעיר ניו יורק, אין בדרך כלל סיבה לספר על כך לשואל. אבל אם הצד השני הודיע על כוונתו לעשות את ביתו בארץ ישראל, ולהתגורר שם כבר מיד לאחר הנישואין, אזי האינפורמציה נהיית רלוונטית ביותר, ויש להעבירה.

 

שאלה שכיחה עוסקת בפרטים שלכאורה אין בהם שום חשיבות בהקשר של השידוך, אך צד מסוים בכל אופן מבקש לדעתם. למשל, אֵם המדובר רוצה לדעת אם המדוברת היא מידה 32 (דווקא – אבל באמת היא מידה 34), או מבקשת לדעת אם הבחורה מתחת לגיל שלושים (באמת היא שלשה חדשים מעל). הנשאל יודע שלאֵם הבחור יש דעות משונות בקטע הזה, ולכן איננו רוצה לענות. מה יעשה?

 

במקרים אלו, התשובה הטובה ביותר והפשוטה ביותר היא "אינני יודע" – ולכותב נודע מקרים שבהם תשובת "איני יודע" הובילה לבסוף לשידוכים מוצלחים ובתים נפלאים. עם זאת, התשובה התמימה של חוסר ידע אינה תמיד אפקטיבית, וכאשר השואל מצפה שהמשיב ידע את התשובה, ולמרות זאת הלה טוען שאינו יודע, התוצאה יכולה להיות גרועה יותר מתשובה אמיתית.

 

בנוסף, בשו"ת משנה הלכות (חלק יב, סימן רעח) כתב שעם כי אין לנדב פרטים מהסוג הנ"ל, אם נשאל על האדם להשיב בכנות ובאמת. אם ישיב תשובה שאינה נכונה, הרי הוא מרמה את השואל, אשר זכותו המלאה להקפיד על כל תנאי שירצה. ואם ישיב שאינו יודע, אזי אמנם אינו מרמה, אבל עובר בכך הנשאל על איסור "מדבר שקר תרחק".

 

למרות זאת, ההוראה המקובלת היא שבנסיבות מתאימות, מותר לחמוק משאלה תחת התירוץ של חוסר ידיעה.

 

 כיון שמדובר על עניינים גורליים, כשיש לאדם ספק בחובה ההלכתית, יש להתייעץ עם מומחה בתחום, שיוכל לסייע במה לומר, ומה לא לומר.


הגבצטט
MOYSHE
הצטרף/ה: לפני שנה 1
שרשורים: 12
 
ספוילר
בירורי השידוך – הרב פפר

 

בירורי השידוך

 

טרם פגישת השידוך בין המדוברים, הנוהג בעולם הוא לערוך בירורים, מקיפים יותר או פחות, כל צד אודות הצד השני. בעבר הלא-רחוק, הנושא של בירורי שידוכים היה מרכזי עוד יותר מכפי שהוא היום. הפגישה הממשית בין המדובר לבין המדוברת הייתה קצרה, חד-פעמית, ובדרך כלל לא שינתה את ההחלטה העקרונית שכבר התקבלה על-ידי הצדדים. החלטה זו ננקטה בעיקרה מתוך בירורים שנערכו על-ידי הצדדים, וכמובן שבירורים אלו היו משמעותיים ביותר.

 

בחוגים מסוימים, המודל של הכרעת השידוך מתוך בירורי המשפחות, ו"פגישה פורמאלית" בין המדובר והמדוברת, ממשיך להתקיים במתכונת המסורתית. ברוב החוגים העניין נפתח במידה כזו או אחרת, והפגישות הממשיות שבין הצדדים זכתה למשקל הולך וגובר בהכרעת השידוך.

 

עם זאת, בוודאי שאין לזלזל בערך של בירורים מוקדמים. מעבר לגילוי דברים שלא ניתן לגלות בפגישות, בירורים אלו חושכים השקעות כבדות של זמן ואנרגיה רגשית של הצדדים. אם מתגלה שהמדובר שותה תה, ואילו המדוברת קפה – או שיקולים כבדי-משקל עוד יותר, כגון הבדלים ממשיים במידות ובאידיאולוגיה, וכן בעיות בתחום הרפואה, הדת, והנפש – הצדדים ישקלו לחפש שידוך מתאים יותר.

 

הבעיה המרכזית בה צדדים עשויים להיתקל במסגרת של בירורי שידוכים היא "כבדת לשון". מאז פרסום ספרו המופלא של בעל ה"חפץ חיים" על הלכות שמירת הלשון, חדר עניין סיפור לשון הרע עמוק לתוך התודעה הציבורית. כמובן שאנו עדיין רחוקים מלהיות נקיים מחטאי הלשון, אך עם זאת, כאשר אנו נשאלים שאלות ישירות אודות אחרים, נורות אדומות של איסור לשון הרע מהבהבות אצל רובנו.

 

טוב שכך. חומרת איסור לשון הרע, שכפי שכותב הרמב"ם (דעות ז, ג) מקביל לשלש עבירות חמורות, ראויה לתשומת לב מרבית ולזהירות רבה. עם זאת, יחד עם הזהירות המתבקשת טרם נגלה מידע רגיש או שלילי אודות אחרים, יש לדאוג לכך שכאשר מידע צריך להגיע לאוזני אחד הצדדים, הוא אכן יעבור כדין. התוצאות של גישה מידי זהירה, כפי שראינו במקרים לא מעטים, עשויות להיות קשים אף הן.

 

עריכת בירורים

 

מצדו של הצד המברר, חשוב תמיד להקדים לשאלה את מטרת הבירור לצורך שידוך. כפי שהחפץ חיים מרחיב, אמנם מותר לדרוש אודות מועמד לשותפות עסקית או לשידוך, מפני שהכוונה בכך היא לתועלת ולצורך ברור, ולהציל מנזק. אך עם זאת, עליו להודיע מראש את המטרה.

 

הסיבה לכך (כמבואר בספר חפץ חיים פרק ד, הלכה יא) נובעת משני טעמים. מצד אחד, אם לא יקדים את המטרה, הרי שהנשאל עלול לדבר את דברו שלא לשם תועלת – שהרי הוא אינו מודע לתועלת של השידוך או השותפות – אלא לשם פרסום גנותו של המושא. באופן זה, יעבור הנשאל על איסור לשון הרע, וכמו שביאר החפץ חיים בכמה מקומות (ראה לשון הרע י, ב; רכילות י, ב) שגם במקום שיש תועלת בסיפור הדברים, אם הכוונה היא לגנאי, יש בכך איסור לשון הרע.

 

יחד עם זה, יעבור השואל על איסור "לפני עור לא תתן מכשול", כמו שכתב שם: "אבל אם לא יודיע לחברו את סבת דרישתו… נראה פשוט דעובר בזה על 'לפני עור', שעל ידו יעשה חברו אסור אם יספר עליו דברים של דופי אפילו אם אמת הוא, כאשר בארנו במקום אחר… על כן צריך לעשות כמו שכתבנו".

 

נקודה נוספת, אף עליה מעורר החפץ חיים, היא שאין לפנות לצורך בירורים למי ששונא או מסוכסך עם הצד המוצע, וזאת מפני שבכך יכשילו בחטא: "עוד זאת צריך לזהר מאד, שלא ידרש את מהותו וענינו אצל מי שהוא משער שהוא שונאו, ואפילו איננה שנאה גמורה… כי מלבד שלא יבוא לו שום תועלת מזה, דרגיל הוא לשקר לגמרי או לפחות לגזם את הדבר מחמת שנאתו, עוד הוא מביאו בזה ללשון הרע גמורה, כי הוא בודאי יכון בתשובתו מחמת שנאה, הגם שיאמר לך בפיו, שתשובתו איננה מחמת שנאה, רק שלא יוכל לראות ברעה שיגיעך על ידי זה אבל בלבו לא כן יחשב".

 

סיפור גנות חברו בהקשר שידוך: חמשה תנאים

 

החפץ חיים (הלכות רכילות, פרק ט) מונה חמשה תנאים מצטברים הנצרכים להתיר סיפור גנאי חברו בהקשר של שידוך או שותפות, ואלו הם:

 

דיוק. "יזהר מאד שלא יחליט תיכף את הענין בדעתו לענין רע, רק יתבונן היטב מתחילה אם הוא בעצם רע". הדעות שלנו אודות אחרים מושפעות מגורמים רבים, כולל שמועות ששמענו במשך שנים, פרשנות, לפעמים מוטעית, של מעשים שונים, והתרשמות כללית שייתכן שאינה מהימנה. לפני שמדבר דבר גנאי אודות אחרים, על המדבר לבחון את הדבר במבחן כפול ומכופל, לוודא שלא התערב בו שום אי-דיוק ושום פרשנות סובייקטיבית.

הגזמות. "שלא יגדיל בסיפורו את הענין לרע יותר ממה שהוא". כשמדברים דברי גנאי אודות אחרים, יש לעתים קרובות נטייה להגזים, אם בדיבור מפורש, ואם במשתמע. על המדבר להיזהר מנטייה זו, ולהיצמד לעובדות היבשות.

כוונה. "שיכוין רק לתועלת, דהיינו, לסלק הנזקין מזה, ולא מצד שנאה על השכנגדו". על תנאי זה הארכנו במאמר הקודם: על המדבר לטהר את כוונותיו, שתהיינה אך לתועלת העניין, ולא מתוך שנאה ורוע.

צמצום. "אם הוא יכול לסבב את התועלת הזו מבלי שיצטרך לגלות לפניו עניניו לרע, אין לספר עליו". לפעמים, ברור שההצעה תידחה בשל עובדה מסוימת. במצב עניינים כזה, אין הרי צורך והצדקה להוספת עובדות אחרות, שכן אין בהן תועלת, ואינן אלא לשון הרע.

נקודה קשורה לכך היא שאם אדם משער שלא תהיה תועלת מדיבורו, כגון שהאירוסין כבר נערכו (ואין הצדקה "לשבור שידוך" בגלל המידע החדש), או מסיבה אחרת, אין לו לספר את דברי הגנאי אשר בלבו. כל ההיתר לספר בגנות חברו הוא רק כדי להביא לידי התועלת שהשידוך לא ייצא לפועל, או שהצדדים יוכלו לשקול את העניין עם מלוא המידע הנחוץ. במקום שתועלת זו לא תתקיים, אין היתר לספר לשון הרע (באר מים חיים, סוף רכילות, ציור ח).

 

נזק מיותר. "כל זה אינו מותר רק אם לא יסובב על ידי הסיפור רעה ממש לנידון, דהיינו שלא ירעו עמו ממש, רק שתוסר ממנו על ידי זה הטובה שהיה עושה עמו השכנגדו… אבל אם יגיע לו על ידי סיפורו רעה ממש, אסור לספר עליו… וכל שכן אם הוא רואה שיסובב על ידי סיפורו לנידון רעה רבה יותר מכפי הדין, אסור לספר עליו".

לפי תנאי זה, אין היתר לספר אודות גנות המדובר/ת אם כשהמדבר יודע שהשואל הוא אדם רוכל, שעשוי להפיץ את המידע ברבים, ולגרום בכך נזק רב. במקרים אלו, כאשר המשיב יודע שישנה בעיה משמעותית אשר בגינה יש להוריד את ההצעה, אך אסור לו לספר עליה לשואל, עליו למצוא דרך אחרת לוודא שהשידוך לא ייצא לפועל.

 

שיקול דעת בהצעת מידע

 

כפי שהבאנו לעיל, אסור לאדם למנוע מחברו מידע שיכול למנוע ממנו נזק, ועניין זה כלול בצו הכתוב "לא תעמוד על דם רעך". בוודאי שכך הדין אף במסגרת של שידוכים, כשגילוי המידע יגרום לאחד הצדדים לחשוב פעמיים, או לגמרי לדחות את ההצעה. אולם, אין לראות בכך היתר גורף לגלות כל פרט שלילי אודות המדובר.

 

השיקולים ההלכתיים שמתירים את גילויים של פרטים מסוימים, אך אוסרים על גילויים של אחרים, הינם עדינים וקשים להגדרה. בעיות רבות מתקיימות בעיני המביט, ולא בעיני בן-הזוג הפוטנציאלי. למשל, מישהו שגדל בבית רגוע ושקט עלול לראות אדם בעל רמת אמוציה גבוהה כאדם כעסן או רגזן. אולם, עבור הצדדים לשידוך ייתכן שאותה רמה של הבעה אינה חורגת מן הנורמאלי, ואין סיבה להעלותה. עם זאת, יש כמובן סף מסוים על סקאלת הכעס שכן עשוי להפריע לשלום הבית, ואז כמובן ראוי לדווחו.

 

מן הפרט נשמע לכלל, שיש להפעיל שיקול דעת נרחב כדי להחליט מה ראוי לגילוי בפני השואל, ומה אינו ראוי לגילוי.

 

כידוע, אף אחד מאתנו אינו שלם, ולכל אדם יש פגמים קטנים רבים שאינם מגדירים את אופיו, ואין סיבה לחשוב שאדם הנושא אותם לא יוכל להגיע להרמוניה זוגית. ייתכן שאדם המשיב על שאלות בעניין שידוך רואה טעם "רע" במוזיקה (לטעמו) כפגם משמעותי, אך כיון שאין כאן פגם אובייקטיבי, בוודאי שאין צורך להעלותו, אלא אם כן שואלים עליו ישירות.

 

בניגוד לכך, ישנם מספר נושאים שבהם חובה לדווח לשואל, גם בלי שישאל שאלה ספציפית, כיון שאין ספק שמדובר בעניינים משמעותיים ומרכזיים. הקטגוריות המרכזיות הן מידות רעות, חוסר מחויבות דתית ("יראת שמים"), ובעיות רפואיות, אך הרשימה אינה כמובן סגורה. עבור עניינים אחרים, על המשיב להפעיל שיקול דעת זהיר.

 

מידע ודאי

 

עד כמה צריך אדם להיות בטוח במידע כדי להתיר את העברתו?

 

כדי לומר דברים כעובדות מוגמרות, על האדם לדעת אותן מידיעה עצמית, ולא על-בסיס שמיעה (דבר ששמע ממישהו אחר). התורה מגדירה "עדות שמיעה" כבלתי אמינה, ולכן אין להסתמך על כך כמקור לידע וודאי (עי' חפץ חיים י, ב; הלכות רכישות ט, ב).

 

ואולם, לפעמים מותר להסתמך על שמיעה, או אפילו על "קול" (שמועה) מבוסס. למשל, הגמרא (מגילה כה, ב) מציינת שמותר לבייש אדם ברבים כאשר יש קול שאינו פוסק אודות היותו מנאף. כמו כן, ניתן להסתמך לעתים על אומדנה כדי לפטר פקיד ציבורי ממשרה, כגון מנהל חברא קדישא החשוד בהתנהלות שאינה כדין (עי' תשובות רמ"ץ, אורח חיים טו, הובאו דבריו בפסקי דין רבניים, ח"ה עמ' כז).

 

כדי להיזהר מאיסור לשון הרע, האידיאל הוא לברר לבד את המידע, באופן שהידיעה תהיה ישירה, ולא על-פי שמיעה. כאשר אין אפשרות לעשות כן (כך הדבר ברוב המקרים), יש להעביר את המידע תוך ציון מפורש שמדובר במידע על-פי שמיעה, שאין עליו ידיעה אישית. מותר לעשות כן כדי להציל את הצד הרלוונטי מאפשרות של נזק (הלכות רכישות י-יא; באר מים חיים ו, ל).

 

למד לשונך לומר איני יודע: גם בשידוכים?

 

שאלה שכיחה עוסקת בפרטים שלכאורה אין בהם שום חשיבות בהקשר של השידוך, אך צד מסוים בכל אופן מבקש לדעתם.

 

למשל, אֵם המדובר רוצה לדעת אם המדוברת היא מידה 32 (דווקא – אבל באמת היא מידה 34), או מבקשת לדעת אם הבחורה מתחת לגיל שלושים (באמת היא שלשה חדשים מעל). הנשאל יודע שלאֵם הבחור יש דעות משונות בקטע הזה, ולכן איננו רוצה לענות. מה יעשה?

 

במקרים אלו, התשובה הטובה ביותר והפשוטה ביותר היא "אינני יודע" – ולכותב נודע מקרים שבהם תשובת "איני יודע" הובילה לבסוף לשידוכים מוצלחים ובתים נפלאים. עם זאת, התשובה התמימה של חוסר ידע אינה תמיד אפקטיבית, וכאשר השואל מצפה שהמשיב ידע את התשובה, ולמרות זאת הלה טוען שאינו יודע, התוצאה יכולה להיות גרועה יותר מתשובה אמיתית.

 

בנוסף, בשו"ת משנה הלכות (חלק יב, סימן רעח) כתב שעם כי אין לנדב פרטים מהסוג הנ"ל, אם נשאל על האדם להשיב בכנות ובאמת. אם ישיב תשובה שאינה נכונה, הרי הוא מרמה את השואל, אשר זכותו המלאה להקפיד על כל תנאי שירצה. ואם ישיב שאינו יודע, אזי אמנם אינו מרמה, אבל עובר בכך הנשאל על איסור "מדבר שקר תרחק".

 

למרות זאת, ההוראה המקובלת היא שבנסיבות מתאימים, מותר לחמוק משאלה תחת התירוץ של חוסר ידיעה.

 

החובה לספר

 

לסיום, כדאי להזכיר את דבריו המאלפים של ה'פתחי תשובה' (אורח חיים קנו), שהתבטא בחריפות רבה אודות בעיה זו:

 

"ומה מאד יש לזהר, שלא להתיר לעצמו לספר לאחרים, איך שהיה לו עסק עם פלוני ופלוני, וגזלו, או עשקו בזה ובזה האפן, או שחרפו, או צערו ובישו וכל כהאי גונא, ואפלו אם הוא יודע בעצמו, שאינו משקר בספור הזה, ואפלו אם יצטרפו לזה כל שאר פרטי ההיתר הנ"ל, דבודאי אין כונתו בעת הספור לתועלת, דהינו, לפרסם גנותו של חברו, כדי שיבוזו עושי רשעה בעיני בני אדם, ויזהרו על ידי זה מללכת בדרכיהם הרעים … רק כונתו כדי לבזותו בעיני בני אדם, שיפרסם לפניהם לחרפה ולקלון עבור זה שנגע בממונו או בכבודו".

 

אחת הדוגמאות שמציין ה'פתחי תשובה' היא של לשון הרע במסגרת של שידוכים, כשנודע למשיב שמדובר ב"אדם רע, ורע להינשא לו". במקרים אלו, חובה על הנשאל להתגבר על הנטייה (החיובית, בדרך כלל) לשתיקה, ולומר את דברו.

 

כאמור לעיל, נדרש לא מעט שיקול דעת כדי להכריע בשאלות עדינות של סיפור דברים בהקשר של שידוכים, שותפויות וכדומה. כיון שמדובר על עניינים גורליים, כשיש לאדם ספק בחובה ההלכתית, יש להתייעץ עם מומחה בתחום, שיוכל לסייע במה לומר, ומה לא לומר.

 

 

 

הרב יהושע פפר

 


הגבצטט
שואל ומשיב
הצטרף/ה: לפני 11 חודשים
שרשורים: 3
 

משה אמת


הגבצטט
HAFTZ HAYIM
 HAFTZ HAYIM
הצטרף/ה: לפני 11 חודשים
שרשורים: 4

הגבצטט
אתהלך
 אתהלך
הצטרף/ה: לפני 11 חודשים
שרשורים: 3
 
ספוילר
ספוילר

השידוכים מעייפים? קבלו 13 טיפים

יוצאים לפגישה עם מישהו בפעם הראשונה ואין לכם מושג מה עושים? עייפים כבר מלהיפגש בפעם המי-יודע-כמה ולגלות שגם הפעם זה לא זה? קבלו 13 טיפים מעשיים שיקלו עליכם בתהליך

רבים מתמודדים עם תהליך השידוכים, שלפעמים עלול להיות מאתגר ואפילו רצוף משברים. אספנו לכם כמה עצות בתקווה שאולי יקלו לכם את התהליך.

 

תפילה – לפני כל פגישה חשוב לשאת תפילה מעומק הלב שאם זה זה – שזה יתקדם בקלות, ושאם לא – שירד בקלות. תפילה היא ההשתדלות הבסיסית הנצרכת שחשוב מאוד להשקיע בה ולהרבות בה, יותר מכל דבר אחר.
 

לצאת מה'תבניות' – רבים מציירים לעצמם דמות מסוימת בראש של בת הזוג שעליה הם חולמים, מבחינת מראה, תכונות אופי ואפילו רקע אישי ובלי משים מפספסים כך הרבה הצעות מוצלחות שמגיעות לפתחם. לעיתים זה מושפע מצל של אהבה נכזבת שחווינו בעבר, ושבסתר הלב היינו רוצים לשחזר, לעיתים מדובר באיזו פנטזיה דמיונית או פשוט יותר מדי סרטים שראינו בחיים ושגורמים לנו לדמיין בצורה מאוד ספציפית איך זה אמור לקרות ואיך הוא אמור להיראות. הדבר הנכון הוא קודם כל לזהות את החשיבה המקובעת הזו, אם היא קיימת אצלנו, ולבחון האם אנחנו באמת נותנים צ'אנס במהלך הפגישה למי שעומד מולנו, או שאנחנו פוסלים אותו בשנייה שאנחנו מבינים שהוא לא דומה לתבנית שאנחנו חולמים עליה. במידה ואנחנו מזהים אצלנו דפוס חשיבה שכזה, חשוב מאוד לעבוד על זה ובשעת הצורך אפילו להיעזר בטיפול מקצועי רלוונטי. במקרים רציניים מומלץ אפילו לקחת פסק זמן מהשידוכים כדי לעבוד על זה לפני שממשיכים להיפגש, כדי לא לפספס הצעות טובות.
 

לא להתייעץ עם כל אחד – אם כבר מתייעצים, חשוב שנעשה את זה עם האנשים הנכונים ולא עם כאלה שעשויים לבלבל או להטעות אותנו. לכן למשל, אם בוחרים להתייעץ עם חברים – מומלץ שלא להתייעץ עם כאלה שהם רווקים, אלא דווקא עם חברים שכבר נשואים וברי ניסיון. מומלץ להתייעץ עם רב שמכיר אותנו היטב, שיש לו הבנה בתחום ושאנחנו סומכים עליו ונכונים להקשיב לו , כך שיוכל לייעץ בצורה ניטראלית ושקולה.
 

"השלך על ה' יהבך" – כמו בכל דבר בחיים, ברגע שאנחנו מפסיקים לחשוב יותר מדי מה מתאים לנו ומפסיקים לנסות לשלוט ולנהל את העניינים ופשוט מתבטלים לה' באמונה שלמה ומאמינים שהכל בידיו – הוא כבר עושה את העבודה. ככלל, כמה שאדם בוחר לשאת יותר את ה'חבילה' של חייו בעצמו – כך גם מאפשרים לו משמיים והוא פחות זוכה לראות ולחוש בהשגחת ה' כלפיו. ולהפך, ככל שאדם מתבטל לרצון ה' ונותן לו מקום – ממילא ה' מתערב ומשגיח יותר והאדם גם זוכה לראות ולחוש זאת.
 

 

 

דברים שרואים מכאן לא רואים משם – לא לפסול כל כך מהר! רבים מאיתנו נוהגים לשלול על סמך רושם ראשוני מהיר, ולפעמים שווה לתת צ'אנס לעוד פגישה כדי להכיר עוד קצת את הצד השני, וניסיון של זוגות רבים מוכיח כמה זה נכון. צריך לקחת בחשבון שלפעמים בפגישה הראשונה למשל אנשים נחלצים או מתביישים, ולכן קשה לקבל רושם אמיתי. לכן אם יש ספק סביר, עדיף להיפגש שוב ולהמשיך לבדוק ולא לפסול מהר מדי.
 

להגדיר סדר עדיפויות – כדאי לעשות רשימה של שלוש תכונות בסיסיות שאנחנו מחפשים בבן הזוג. אלה אמורות להיות התכונות שהכי חשובות לנו, ועל כל השאר עלינו לנסות ולהתגמש. אם נגיע להבנה מהם שלושת הדברים הבסיסיים ביותר שאנחנו מחפשים בבן הזוג – נוכל להבין באמת מהו סדר העדיפויות שלנו: מה באמת חשוב לנו ועל מה לא נוותר, ועל מה אפשר לנסות לגשר.
 

להיראות טוב – חשוב להקפיד להשקיע בהופעה החיצונית שלנו בפגישות, כמובן תוך שמירה על גדרי הצניעות. חשוב שנהיה ערים למה אנחנו משדרים ואיך אנחנו מגיבים, ובאופן כללי לא להיראות מוזנחים או לשדר חוסר סבלנות או ייאוש לצד השני. וכן… גם אם זה כבר הבחור המאה. חשוב להשתדל להאיר פנים, ולזכור שרק גישה חיובית והרבה אמונה עשויים לקצר עבורנו את תהליך ההיכרויות ולהפוך אותו לחוויה נעימה, מלמדת ולא מייאשת.
 

להיות אני! – להיות מי שאנחנו באמת ולהיות כמה שיותר נינוחים. ככל שנהיה יותר אמיתיים, כך גם הצד השני ירגיש בנוח להיות גלוי ואמיתי כלפינו, ולהפך – אם ניצור אווירה מלחיצה ובוחנת, כך גם הצד השני יתקשה להתחבר אלינו. כאן המקום להדגיש שאין הכוונה להיות אמיתיים בכל מחיר: אין לומר דברים שעשויים לפגוע בצד השני רק בשם הכנות, או לשאול שאלות מדי אישיות או חטטניות בשלבים מוקדמים, וגם לא לספר דברים שאין בהם טעם ושסתם עשויים לשעמם או להרתיע. כמובן, שאם יש משהו רגיש וחשוב שצריך לספר או לברר – יש לשאול על כך רב איך ובאיזה שלב לספר או לשאול עליו, וכל מקרה לגופו.
 

לעשות השתדלות מחויבת המציאות – יש אנשים שנוטים לזלזל במוסד השדכנות ומחכים שהזיווג שלהם פשוט 'ייפול מהשמיים' בצורה כלשהי. חשוב לעשות את ההשתדלות הראויה ולהירשם אצל מספר שדכנים ושדכניות בעלי מאגר גדול ואיכותי, ולא לזלזל בזה, ומומלץ אפילו אצלנו באתר 'שבע ברכות'.
 

"כל המתפלל על חברו נענה תחילה" – עייפים כבר מערבי היכרויות בלתי פוסקים? מיואשים משהו? בואו נעשה משהו טוב אחד עם הכאב הזה: בואו נתפלל מעומק הלב על עוד מישהו שזקוק לזיווג, כמונו. מתוך המקום שלנו, רק אנחנו נדע באמת להתחבר לצער של האחר שנמצא באותה סירה. בספרים הקדושים מובא שמי שמצטער בצערם של אחרים – ה' חוסך ממנו צער משלו!
 

להקשיב – לשים לב במהלך הפגישה שאנחנו באמת מקשיבים למי שיושב מולנו, ולא עסוקים בביקורת כלפיו, איך להגיב על מה שהוא אומר עכשיו או איך להרשים. אם נשתדל כמה שיותר להיות באמת בתוך הסיטואציה, לשמוע את הצד השני – נצליח לשמוע גם את מה שהוא לא אומר, מה שבין השורות. חשוב להיות קשובים ומרוכזים ולהביע עניין. אם באמת נקפיד על כך נקלוט הרבה יותר לעומק את האדם שמולנו.
 

להשקיע בבירורים – במיוחד כדי להימנע מפגישות מיותרות, שעם קצת בירור לפני כן, היינו מבינים שכלל אין טעם להיפגש ושזה ממש לא מתאים. חשוב לבקש מספרי טלפון של אנשים שקרובים למיועד, ושמכירים אותו היטב תקופה ארוכה. רצוי גם לשוחח עם דמות תורנית שמלווה את הבחור, עם חבר או שניים וגם אנשים נוספים בסביבתו, ולשאול בצורה ברורה לגבי כל מה שחשוב לנו בבן הזוג שלנו. חשוב לשאול על מצב בריאותי ונפשי, על יציבותו של האדם במסגרות בחייו (ברוב המקרים, אנשים שמתקשים להסתדר במסגרות יתקשו גם להסתדר בתוך מסגרת של חיי נישואין); לשאול על רקע תעסוקתי קודם, על המשפחה ועל טיב היחסים עמה (בחור שלא מכבד את הוריו ובני משפחתו, ברוב המקרים בשלב כלשהו יתייחס גם אלייך באותה הצורה) ועל המידות שלו. כדאי לפתוח את השיחה בשאלה פתוחה וכללית לפני שעוברים לשאלות פרטניות יותר, כמו: "מה אתה יכול לספר לי עליו מההיכרות שלך איתו?" – כך האדם שמשוחח איתנו עדיין לא יודע מה אנחנו מצפים לשמוע, ויש יותר סיכויים שיספר לנו דברים כהווייתם.
 

כל אדם שנפגשנו איתו מקרב לנו את הזיווג האמיתי שלנו! – גם אם נפגשנו כבר עם עשרות בחורים או חווינו מפח נפש שקשה לנו להשתחרר ממנו, חשוב תמיד לזכור שכל מיועד שנפגשנו איתו – בעצם קירב לנו את הזיווג האמיתי שלנו. כמובן שאין זה אומר שצריך להיפגש עם כל אחד שמציעים, וכאמור, חשוב לבדוק קודם שזה אכן עשוי להתאים מצד הפרטים היבשים, אבל לא להתייאש. בגמרא כתוב שזיווג הוא אחד הדברים שבאים בפתאומיות. לזכור שישועת ה' כהרף עין!
 [/spoiler]

 

 

 


הגבצטט
אתהלך
 אתהלך
הצטרף/ה: לפני 11 חודשים
שרשורים: 3
 
ספוילר
סיפור

שמעון (מבוסס על סיפור אמיתי. כל השמות והפרטים שונו לגמרי) היה רווק מבוגר שחיפש את זיווגו. הוא ידע שעליו לברר אודות כל אשה שהוצעה לו כשידוך, אך לא הרגיש נוח להיכנס לפרטיות שלה על ידי בקשת מידע אישי. מאחר שהדבר הפריע לו להתקדם נפגשנו לשיחת בירור, עליה נרחיב בהמשך.

 

 

על פי שלושה עדים

כשאנו מחפשים בן או בת זוג, חיוני לברר בצורה יסודית אודות המועמד שלנו, עימו אולי נחלוק את חיינו לאורך ימים ושנים. מומלץ ביותר לעשות את הבירור מול שלושה מקורות:

 

  1. בירור אצל מכרים, קודם שנפגשים

 

  1. מה שהמועמד מספר על עצמו

 

  1. התרשמותנו האישית בפגישות

 

 

 

לברר קודם שנפגשים

כדאי מאוד לקבל ממי שיצר את הקשר ביניכם שמות וטלפונים של אנשים אחראים ואמינים, "ממליצים", המכירים היטב את המועמד לשידוך ואפשר להתעניין אודותיו אצלם: רבנים, חברים, שכנים ואפילו בני משפחה. רצוי שיהיו ביניהם גם נשים וגם גברים, כדי לקבל חוות דעת מזוויות שונות. מכיון שבירורי צריכים להיעשות בזריזות, בגלל חשיבות העניין, כדאי להתעדכן מראש מתי הזמן הנוח בו ניתן לפנות אליהם, כדי שהללו יוכלו להשיב על שאלותיכם בנושא רציני זה ביישוב הדעת וללא לחץ.

 

מומלץ להכין בכתב מספר שאלות אודות הנושאים החשובים לגבי המועמד, כגון תכונות אופי, בריאות והיסטוריה אישית. להלן ניתן מספר דוגמאות.

 

מטבע הדברים, מכרים וחברים מרגישים מחוייבות לדבר בשבח ידידם ולא בגנותו, ולכן לפעמים אינם אומרים את כל האמת. קורה גם שאינם זוכרים דברים חשובים, אלא אם כן השואל העלה את הנושא. לכן צריך לשאול בצורה ישירה וברורה, אך בעדינות ומתוך כבוד למועמד, כפי שנפרט להלן.

 

רצוי שכל אחד המחפש את בת זוגו יכין מראש פרטי קשר של מספר מכרים, אצלם ניתן לברר אודותיו.

 

 

 

בעלי תשובה

למתקרבים ליהדות ולבעלי תשובה על פי רוב אין שדכן או אדם אחר שמקשר בין שני הצדדים. את ההיכרות הראשונית וממנה ואילך, הם עושים בכוחות עצמם.

 

פגישות כרוכות בנסיעות למקום הפגישה, ולפעמים אלו הן נסיעות ארוכות. הפגישה עצמה דורשת זמן ומציאת מקום מתאים. קורה לא מעט שהנפגשים יוצאים מהפגישות הללו באכזבה גדולה, עקב חוסר ההתאמה הניכר שהתברר כבר בפגישה הראשונה. אכזבה זו יכלה להימנע אילו נעשה בירור מוקדם.

 

הכרתי אנשים שבגלל האכזבות שחוו צמצמו מאוד את יציאותיהם לפגישות. אחרי שנים התברר, לדאבון הלב, שהצמצום הזה הפחית את הסיכויים שלהם למצוא את בת זוגם.

 

אין פתרון קל לבעייה זו, כי ללא בירור יסודי ופגישות אישיות קשה לעמוד על טבעו של אדם. אך חז"ל לימדו ש"לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא" – שכרו של אדם נקבע לפי מידת המאמץ שהשקיע. ליקרים הללו, המתאמצים לבנות בית יהודי כשר, מובטח שכר רוחני רב.

 

הייתי ממליץ להם לפעול כך:

 

א. לערוך שיחת טלפון ראשונה קצרה, שמטרתה רק לשוחח בנעימות על נושאים לא מחייבים, וללא חקירות אישיות הפולשות לפרטיות. אפשר שכל אחד יספר מעט על עיסוקיו ותחומי העניין שלו. לקראת סיום השיחה לבקש פרטי קשר של ממליצים, וגם לתת את שלך. אפשר להציע באדיבות לשלוח אחד לשני תצלום עדכני, לצורך התרשמות מהמראה החיצוני. יש נשים הנרתעות מלשלוח תצלום מחשש שיגיע לידיים הלא-נכונות או לא ייצג אותן כראוי, ויש לקבל זאת בהבנה.

 

ב. יש שמכינים סיכום בכתב של קורות חייהם, מטרותיהם ונתונים חשובים אחרים כדי לשלוח זאת במייל למועמדים לשידוך. מסמך כזה יספק מידע מקדים חשוב עוד לפני הפגישה.

 

ג. עם כל זה ולאחר כל זה, כדאי להיות פתוח גם להצעות שעל פניהן לא נראות כל-כך מתאימות, כי כבר קרו מקרים שדווקא אלה התבררו בהמשך כמצויינות ויצרו נישואים מאושרים.

 

 

 

עשה זאת בעצמך

בדרך כלל טוב לברר אישית מול המכרים והממליצים, ולא לבקש מאדם אחר שיעשה זאת עבורך. כך אתה תשמע בדיוק מה אומרים על המועמד, ותוכל לשאול מיידית בנוגע לפרטים חדשים שעולים בשיחה. התרשמות דרך המשקפיים של צד שלישי עלולה לגרום לחוסר דיוק.

 

 

ונכתב בספר

כדאי מאוד לכתוב את הפרטים שנמסרים לך במחברת המיוחדת לכך – לייחד עמוד חדש למועמדת שאודותיו אתה מברר כעת, ולרשום בצורה מסודרת את הפרטים האישיים שלו, פרטי קשר, ההתרשמות שלך וכל מה שכדאי לזכור.

 

בנוסף, לציין את שמותיהם של הממליצים השונים ופרטי הקשר שלהם, ומה הם מסרו אודות המועמד.

 

תיעוד זה יעזור לקבל את התמונה השלמה והמפורטת אודות המועמדת.

 

גם אם יתברר שהיא אינה מתאימה – כבר קרה שהצעות שנפסלו בתחילה, הועלו שנית לאחר זמן, והפעם בהצלחה, כך שהפרטים שנרשמו באו לידי שימוש בסופו של דבר.

 

עוד סיבה לרשום היא על מנת לעזור לידידיך שגם הם מחפשים את זיווגם: יתכן שהצעה שלא התאימה לך תתאים לחברך, ותוכל למסור לו את הפרטים.

 

 

מדוע חשוב לברר קודם הפגישות?

רצוי מאוד לעשות את הבירורים הללו עוד לפני הפגישה הראשונה, כדי לבוא אליה מוכן ולנצל את הזמן ביעילות.

 

סיבה נוספת לברר לפני פגישה ולא אחריה היא משום שכשעוד לא נפגשנו, לא נוצר עדיין קשר רגשי או התרשמות ומשיכה ממראה חיצוני. כשהרגש עדיין לא מעורב, קל יותר לקבל החלטה מושכלת לכאן או לכאן לפי מהות המועמד ולא לפי חיצוניותו.

 

כבר קרה שאנשים לא ערכו בירור מוקדם ונפגשו. הרושם היה חיובי ועורר תקוות, אבל הבירור מול מכרים אחר-כך גילה בעייה שאי אפשר היה להתעלם ממנה או להתגבר עליה, ולמרבה הצער והאכזבה נאלצו בני הזוג לבטל את השידוך. כדי למנוע מצבים בלתי-רצויים כאלה חשוב לערוך בירור לפני שנפגשים.

 

נהוג שעם הצעת פונים קודם כל לאיש, לשאול קודם כל אותו אם הוא מעוניין להיפגש. רק לאחר קבלת תשובה חיובית ממנו פונים לאישה. הדבר נעשה כדי למנוע ממנה עוגמת נפש במקרה שהיא תישָאל ראשונה ותסכים להיפגש, אבל כשיפנו אל האיש הוא ידחה את ההצעה.

 

 

 

רשימת נושאים חשובים לבירור

להלן נקודות עיקריות שמומלץ לברר אודות המועמד לשידוך, הן מול מכרים והן בפגישות עימו.

 

בבירור מול מכרים ניתן להעלות את כל הנושאים הללו. אך בפגישות עם המועמד, שאלות רבות מדי עלולות להכביד על האווירה הנינוחה שאמורה לשרור בעת הפגישה. לכן בפגישה ראשונה מומלץ להתחיל עם שאלות כלליות ופחות אישיות. בפגישות הבאות נוכל לשאול שאלות מקיפות ועמוקות יותר, הנוגעות לנושאים יותר אישיים.

 

זוהי רשימה ראשונית, ומומלץ לכל אחד להוסיף עליה, לפי הצורך והנסיבות.‏

 

 

 

קורות חיים:

לבקש סיכום קצר של הרקע המשפחתי, מגורים, עבודות ועיסוקים. כדאי לברר במיוחד את היחס שלו להוריו ובני משפחתו, ואת מידת כיבוד ההורים.‏

 

היכן  הוא מעדיף לגור, ובאיזה סוג של קהילה?

 

האם הוא מרוצה ממקצועו ומעבודתו?

מה הן תוכניותיו לעתיד? ‏

 

 

אישיות:

לבקש תיאור של האישיות שלו: מה חשוב לו, מה הוא אוהב, ממה הושפע בחייו, מה הוא רוצה להשיג?

 

לשאול ישירות האם יש אצלו תכונות אופי שליליות כמו כעס, קמצנות, נטייה לעצבות, חוסר ביטחון ועוד. מכרים כדאי לשאול בנוסח של "האם ראית או שמעת שיש לו מצבי כעס וכו'".

 

באיזה חברת אנשים הוא נמצא ומה הן פעילויות הפנאי האהובות עליו?

האם הוא מרבה לנסוע ולטייל, או מעדיף לשבת בבית?

 

 

יחס לתורה:

עד כמה לימוד תורה וקיום ההלכה חשובים לו?

 

האם הוא בקשר עם רבנים, ובאיזו מידה וכפיפות?‏ ‏

 

כדאי לברר גם על מידת האמונה והביטחון בה', משום חשיבותם בחייו של יהודי.‏

 

 

לימודים תורניים ולימודי חול:

נושאים, מסגרות, משך הלימודים.‏

 

האם יש לו תוכניות ללמוד דברים חדשים?‏

 

 

 

נישואים:

מדוע הוא רוצה להתחתן?

 

איך הוא רואה את חיי המשפחה העתידיים שלו ואת מקומו בבית?

 

למה הוא מצפה מבת זוגו?

איך לדעתו צריך להתייחס לילדים, ואיך לחנך אותם?

 

 

לטובת שניהם

שמחתי לשוחח עם שמעון, הרווק המבוגר, שעשה רושם של בחור רציני ובעל מידות-נפש טובות. דיברנו על כך שמותר והכרחי לברר היטב אודות כל מועמדת לשידוך, אלא שיש לעשות זאת בצורה הראויה.

 

בני זוג אמורים לחיות בקירבה הגדולה ביותר שיש, וזו מטרת הנישואים. לכן לטובת שניהם חובה לברר מראש אם יש התאמה אישית, אם קיימות מטרות משותפות וציפיות מקבילות.

 

כדי באמת להצליח בנישואים צריך ששני הצדדים יהיו מאושרים בצעד שעשו. רק אם יהיו מאושרים יוכלו להמשיך להעניק אחד לשני בלב שלם – דבר שהוא הכרחי להצלחת הקשר. לכן, אם יתברר לאחר הנישואים שצד אחד לא ידע על משהו שקיים אצל השני והדבר מפריע לו מאוד, עלול הדבר לחבל בקשר ביניהם, וחבל.

 

בירורים יסודיים חשובים במיוחד לגבי מועמד לנישואים שניים, בהם המצב מורכב יותר, ובשל כך נדרש תכנון זהיר ומפוכח. נדבר על כך בעתיד, במאמר מיוחד.

 

 

הסבר המתקבל

הצעתי לשמעון שכאשר הוא מברר טלפונית מול מכרים אודות מישהי שהוצעה לו, יקדים ויאמר כך:

"שלום לך, ותודה רבה על נכונותך להקדיש לי מזמנך. אני מבין שיש למועמדת פלונית מעלות רבות, אבל אין אדם ללא חסרונות. אדם ללא חסרונות הוא מלאך. גם לי יש חסרונות.

 

רציתי לומר, שכדי להצליח באמת בנישואים צריך ששני הצדדים יהיו מאושרים בצעד שעשו. לכן זה באמת לטובת פלונית שאני אדע מראש אם יש משהו שעלול להפריע לי בנישואים. ישנם דברים שמצד עצמם אינם כלל מגרעת או חיסרון, אבל לאדם מסויים אינם מתאימים. לכן חשוב שנדבר בפתיחות, כי זה באמת לטובת שני הצדדים.

 

אין בכך לשון הרע, כי אנו מדברים אך ורק לתועלת העניין, ובשום אופן לא אמסור את הדברים לאף אחד אחר, גם לא לשדכן או למי שיצר את הקשר".

 

לאחר הקדמה שכזו, שמבהירה את התועלת שבעניין, יבינו הנשאלים שהשאלות הן אך ורק לתועלת. אז יהיה להם קל יותר להתייחס אליהן בלי לראותן כפלישה לפרטיות הזולת.

 

 

גם בפגישה

הוספתי ואמרתי לשמעון, שבפגישות המתקדמות שלו עם מועמדת לשידוך יהיה עליו לשאול גם שאלות ישירות, אבל מתוך רגישות ועדינות רבה, ורק לאחר שנוצרה ביניהם אווירה נעימה ומכבדת.

 

כדאי שיאמר הקדמה קצרה ברוח הדברים שכתבנו לעיל, ובתוספת משהו כמו: "אני מבקש שנשאל אחד את השני כמה שאלות. אני מבין שיש בכך קצת רגישות, משום שהשאלות נוגעות לעניינים פרטיים. אבל מכיוון ששנינו הגענו לכאן למטרה רצינית, כדאי מאוד שנברר מספר נושאים רציניים. אשמח לענות על כל שאלותיך, ואני מקווה שאת מבינה את הצורך בכך".

 

 

 

כל מה שבאפשרותנו לעשות

אמנם, אי אפשר לסמוך רק על התרשמותנו הישירה בפגישות עם המועמד, מתוך מה שהוא מספר על עצמו, כי מטבע הדברים כל צד משתדל להציג את הנקודות הטובות שבו, כך שמתקבלת תמונה שאינה מלאה.

 

בנוסף, כפי שציינו לעיל, מכרים מדברים בדרך כלל בשבחו של המועמד, וקשה להם למסור דברים שליליים אודותיו.

 

ובכל זאת, כשנשווה ונצליב את המידע שקיבלנו משלושת המקורות הללו:

 

א. מידע ממכרים

 

ב. התרשמות אישית בפגישה

 

ג. מה שהמועמד מספר על עצמו

 

נשיג את מירב המידע שביד האדם להשיג, כדי להגיע בעזרת ה', בליווי תפילותינו, להחלטה נכונה.

 

(עניין הבירורים בשידוכים מוסבר בהרחבה בספרו המצויין של הרב יהודה ליבוביץ זצ"ל: "שידוכים וזיווגים – הדרכת התורה בפרוטרוט לבחירת הזיווג האמיתי").

 

 


הגבצטט
שהשמחה במעונו
הצטרף/ה: לפני שנה 1
שרשורים: 420
 
פורסם ע"י: @achat

מבקשת אם יש למישהו איזה מדריך או ידע מתוך הנסיון לנושא הבירורים 

במה להתמקד,

איך שואלים

ואיך עונים

מה באמת חשוב ואיך אפשר להגיע למידע הנכון

תודה מאוד מראש

הרב צביאלי בן-צור

מומלץ מאד

https://drive.google.com/file/d/1Z9ZYpFb0P9cceE871HUmmHNIWv9vFA7T/view?usp=sharing


הגבצטט
TOVA
 TOVA
הצטרף/ה: לפני 11 חודשים
שרשורים: 37

הגבצטט
yosi
 yosi
הצטרף/ה: לפני 7 חודשים
שרשורים: 1

הגבצטט

השאירו תגובה

שם מחבר

דוא"ל מחבר

כותרת *

גודל קובץ מקסימלי מותר להעלאה 25MB

תצוגה מקדימה גרסאות 0 נשמר
Share:

מרן פוסק הדור הג"ר יוסף שלום אלישיב

אני מורה לכל השואלים אותי להצטרף לארגון החשוב שהשמחה במעונו (להג"ר יהודה סילמן שליט"א)

מרן הגרמ"י ליפקוביץ זצוקל

כמו שאסור לגנוב כדי לחתן את הבת, כך אסור לקחת חובות כשרגליים לדבר שלא יוכל להחזירם. (להג"ר שריאל רוזנברג והגר"ח מישקובסקי שליט"א).

מרן הגרנ"צ פינקל זצוקל

נשיא ממלכת התורה מרן הג"ר נתן צבי פינקל זצוק"ל: כיום כל אחד צריך לחתן את עצמו!!! ובפרט בזמנינו שגובל ב"פיקוח נפש" ממש, ולא להכביד על ההורים, ומובטחני שעי"ז יזכו לסע"ד מיוחדת, וכפי שראיתי בעיני בחוש.

מרן הגר"י אידלשטיין זצוק"ל

הפתרון הוא רק ערי הפריפריה, שם המחירים זולים. הקב"ה רוצה ליישב את כל ארץ ישראל, שיגורו חרדים בכל מקום, ותפעל להביא לשם עוד הרבה זוגות של בני תורה, עד שהעיר אצלכם תיהפך להיות מקום תורה...

קריאת גדולי ישראל

" לקנות דירות לבניהם ולבנותיהם אך ורק במקומות התורה הזולים בצפון ובדרום, ולהסתפק במועט ... שהורי הבנות לא יתחיבו יותר מ180 א' ש"ח..."

קריאת ראשי הישיבות

"לגור במקומות רחוקים יותר.. וק"ו להורים משני הצדדים שלא לדחקם ולצערם... לא לבקש להטיל על חמיו וחמותו ממון שאין לו... ראוי שישאו הצדדים בעול שווה בשווה..."

רבי משה בן מיימון

".. והמעלים עיניו …הרי זה עובר על לא תאמץ את לבבך ... ועל לא תעמוד על דם רעך … ובטל מצות וחי אחיך עמך, ואהבת לרעך כמוך…"

מרן החפץ חיים זיע"א

"כי יש לי לדבר אל הפרושים בני הישיבות. לומדים הם, חריפים הם ומתחדדים בפלפולא דאורייתא......"

מרן החזון איש זיע"א

"אינו מובן לי היטב הדייקנות יתירה בדברים שהרחיקום רבותינו ז"ל, כמבואר ברמ"א שכל מה שיתנו יקח בעין יפה, רצונו לומר בין רב למעט, ואז יצליח, והצלחה שמבטיח הרמ"א ודאי עדיף מהשתדלות". אגרות חזון איש (קסז):

מרן בעל קהלות יעקב זיע"א

"אשרי חלקם של התמימים והישרים בלבותם, אלו הבחורים היקרים שאינם מהלכים בגדולות ובנפלאות, והם צנועים וענוים, ואינם מדמים דמיונות שוא לא על עצמם ולא על המיועדת להם, והולכים בתום וביושר, והם מאוד מרוצים ..."

מרן הגרא"מ שך זיע"א

דעת מו"ח מרן בעל ה"אבי עזרי זי"ע שצד החתן והכלה צריכים להתחלק בכל הוצאות שווה בשווה, ולתלמידיו המצויינים עודד להשתדך עם גבירים שהיה מצוי בשעתו, אולם חלילה לדרוש ממי שאין לו. (מפי חתנו הגאון הגדול רמ"צ ברגמן)

מרן הגר"ח קניבסקי זיע"א

"אין להתחייב מה שאין לו רק שיאמר שישתדל לתת מה שחושב ויתחייב רק בשיעור שמשער שיכול להשיג (מנחת תודה על תורה עמוד תסח) "הורה הגר"ח קניבסקי, שגם לנישואי ילדים אסור לקחת חובות על עצמו כשאינו יודע ברגע הלקיחה מהיכן יפרע אותם. ואסור לסמוך על הנס". ('עומק הפשט' בשם הרב ח.ש.) ובעלון דברי שיח בשמו: "אין צריך להתחייב על מה שאין לו [דמה יעשה, שיגנוב] !? העצה היא שכאשר הוא יושב עם הצד השני יאמר לו שהוא מצידו ישתדל לתת כל מה שרק אפשר, וכך יאמר לצד השני שגם הוא ישתדל כך."

הגאון הגדול רבי ברוך דב פוברסקי שליט"א

"ההתחייבויות של ההורים המה חורבן הדור לצערנו. לדעתי מוכרחים להפסיק זאת כליל, ואין היא דרכה של תורה להפיל על ההורים עול כספי כה כבד"

הגאון רבי יוסף ליברמן בעל משנת יוסף

"אמרתי לו: למה זה כבוד חמי נתן לי את חפציו השייכים לו, ומה טוב אני ממנו, ולמה מגיע לי יותר ממנו? הנה ייקח נא חזרה את כל אשר נתן לנו משלו, ואני קניתי לי הנצרך לי ובטחוני שהשי"ת יעזור. וכן הוי..."

הגאון רבי בנימין זילבר זצוק"ל

"ובקלות אפשר לעבור על "ארור מקלה אביו ואמו". ואם הי' העת והעט בידי הייתי צריך להאריך בבעיה כאובה זו, וזה בודאי מהגורמים העיקרים שבן דוד לא בא וכו'. ואולי גם בגלל זה הרבה פעמים אנו רואים מה שאין הזיווג עולה יפה, ולפעמים אין מצליחים וכו' . והרבה פעמים מרגישים שגורם זלזול בקדושת הנשואין וכו' ונעשה זה לסחר מכר וכו'. " (אז נדברו ט, נא)

הגאון רבי אברהם גניחובסקי זצוק"ל

נמצאנו למדים שאם בחור ישיבה אומר לאביו "קח לי דירה עם כך וכך חדרים כי כן ראיתי אצל החברים שלי והיא ישרה בעיני", הרי זה בלא תחמוד דאורייתא..

הרב רבינסקי/ ועדת הדיור

"ובכן, הציבור שלנו בס"ד, מונחה ע"י גדולי ישראל שליט"א וזצוק"ל בכל צעד ושעל. בחינוך, בשידוכים, ברפואה, בהשקפה טהורה ועוד. ונשאלת השאלה, מה אמרו גדולי ישראל בנושא זה של הדרישות הגבוהות?.."

הרב ישראל גוטמן / ארגון מסילה

"המציאות מוכיחה, כי בסופו של דבר רבים מאלו שמקבלים הרבה מהוריהם, דווקא נופלים לבור כלכלי לא פשוט מכמה סיבות. ואמנה אותן אחת לאחת..."

הגאון רבי יהושע אייכנשטיין:

זהו השחתת המידות וקלקול כל החינוך הטהור להסתפק במועט ולא לחיות על חשבון השני.

הגאון הגדול רבי משה הלל הירש:

אין שום מקור וסברא ומסורת בעולם כלל, שאבי הכלה צריך לתת פרוטה אחת יותר מאבי החתן.

הגאון רבי שמואל יעקב בורנשטיין:

רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה.

הגאון רבי יששכר מאיר:

פקוח נפש ממש, וכולהו איתנייהו ביה.

הגאון רבי דוב צבי קרלנשטיין:

משפחות רבות התמוטטו מחמת זה, אשריכם שזכיתם, ותחזקנה ידיכם.

הגאון רבי ישראל מאיר וייס:

כמה אנשים עוד צריכים למות מחמת זה עד שיעשו משהו בענין?

הגאון רבי גבריאל יוסף לוי שליט"א

"שלא ייווצר מצב שקונים דירה זולה יותר, ועדיין צד הכלה צריך לשלם סכומי עתק. ובאמת גדולי ישראל נתנו דעתם בנושא זה בצורה נחרצת..."

הגאון רבי צבי רוטברג:

בדוק ומנוסה שהבחורים שהולכים בצניעות ומסתפקים במועט זוכים לסע"ד מיוחדת.

הגאון הגדול רבי יצחק שיינר:

איך בן תורה יכול להתאכזר ולדרוש סכומים אגדיים? הציבור נהיה עקום לגמרי בענין זה, המצב זועק עד לב השמים.

הגאון הצדיק רבי יקותיאל הלברשטאם

היום בעוונותינו הרבים רואים שאברך אחר חתונתו נהפך לאיש אחר, ואין בו עוד אותו החיות בעבודת הבורא יתברך כמו שהיה בו עד עתה, והטעם לזה שבחור זה הרבה בדרישות להוריו שיפזרו עליו ממון הרבה לקנות דירה מרווחת וכלים נאים והאב שאין בידו לענות על כל הדרישות צריך להמציא לו הממון בדרך עקלקלות שמעורב בזה כמה איסורי תורה וחששות של גזל... (שפע חיים ויצא)