אחרי הסמינר הבנתי ש...
 
התראות
מחק הכל

אחרי הסמינר הבנתי שלכל נשמה יש צורה משלה / טור נוגע


RUTI
 RUTI
הצטרף/ה: לפני 10 חודשים
שרשורים: 45
Topic starter  

https://kollkvoda.co.il/19390/

לפני שנה וחצי מצאתי את הדרך.
הגעתי אליה בפשטות,בשקט, משל הייתה סלולה לצידי תמיד ומה שנשאר רק לעלות עליה ולהתחיל לרוץ.
ואני עליתי,ורצתי.
לא, אני לא חוזרת בתשובה מעברו השני של המתרס,שיום אחד זנחה מאחוריה בגבורה אורח חיים חילוני וקיבלה על עצמה עול מלכות שמיים.
אני,נולדתי לבית חרדי, אפילו כזה שתגידו "נחשב",למדתי בבית יעקב ובסמינר "יוקרתי" ועדיין, אני חוזרת בתשובה כל יום.
וזה לא שלפני כן לא הייתי טובה צדקנית ומתוקה. הייתי, אבל חלק מזה לא היה אני בעצמי.
את הסמינר סיימתי לפני 3 שנים, הרבה קצת, מה זה משנה? יצאתי אל החיים האמיתיים, אלו שמחוץ לכתלים המגוננים, אלה שבין הסמינר לבית היהודי שרציתי, ועדיין רוצה ומצפה. זה כמו לחטוף הלם קל, כשאת יוצאת כל בוקר לעבודה ומבינה שמעכשיו, בעצם,אין מה שיתפוס אותך קצר – לא המורה טובה, לא שכטר הסגנית הקשוחה, ולא וילנסקי רכזת השכבה , אפילו אפרת הצדיקה של הכיתה כבר נעלמה לה מהנוף.
אבל יש לך חינוך טוב, ומשפחה טובה, ויש לך ה' אחד. אבל עדיין,כל יום שעובר מצטרף לזה שכבר עבר והם מצטרפים לחודשים ולשנים. וכשהזמן חולף משהו מתחיל להתנדנד. השבלונה כבר לא מתאימה לגזרה, 'קטן עלייך' , פתאום גיליתי שלכל נשמה יש צורה משלה,ואני מתחילה לתהות מהי שלי. אז הייתי עם חצאיות אמצע רחבות ,חצאיות גבוליות ואפילו חצאיות שמטטאות את הרצפה בהתנדבות… אבל גם זו לא הייתי אני.
בסוף מצאתי דרך, מצאתי את עצמי הולכת בה כאילו הלכתי בה שנים. והיה לי טוב. היה לי טוב להיות קרובה לאבא, להתפלל,לברך להיות בשמחה ולקוות לטוב. בין פגישה להצעה נוספת,הייתי בטוחה שזה כבר עומד לקרות. וזה לא קרה, עדיין לא… ואני אוהבת את ה׳ עד למאד באהבת נצח נצחים. ואין לי שום טענה כלפי איך שהחיים שלי מתנהלים.
אבל עם כל זאת,אני נחלשת. על כל גל שבא עליי אני משתדלת לנוד בראשי ולתת לו לחלוף,לא להסחף,לא לעזוב ידיים. לחכות רק עוד קצת לישועה. להאמין רק עוד יום שזה הנה כבר מגיע. וזה עוד לא…
מי שעוברת זאת לבטח מבינה…מבינה את המאמץ האדיר לדבוק בעקרונות שלך,לא לרדת מהרמה שלך אפילו שהכל מסביב הפוך… אפילו שהלבד כבר מעביר אותך על דעתך…

גם את בוכה לה׳ בכל לילה? ׳אבא,אני רוצה להתחתן. אני רוצה להקים בית יהודי עכשיו, לפני שלא יישאר לי כבר כוח לשאוף שאיפה נעלה שכזו׳ 
אולי את גם.. אולי לא.
על פניו תוכלי לראות אותי ברחוב כמו כל בחורה רגילה. אולי אפילו זחוחה מעט. אבל עכשיו את יודעת מה מסתתר מתחת לעטיפה חיצונית הבלונדינית הזו.
בחורה נורמלית,שעדיין בלב שלה היא קצת ילדה,שמנסה בכל הכוחות להישאר קרובה לאבא. 
אז נכון שמצאתי דרך, והייתי בטוחה שאשאר בה לעד…
אבל בזמן האחרון מתבהרת לי ההבנה הכל כך פשוטה שלא הכל (ובעצם כלום) לא בשליטה שלי.
ואם זה המצב,אז מן הסתם אבא רוצה אותי ככה-
נלחמת.


הגבצטטנפתר

השאירו תגובה

שם מחבר

דוא"ל מחבר

כותרת *

גודל קובץ מקסימלי מותר להעלאה 25MB

 
תצוגה מקדימה גרסאות 0 נשמר
Share: