זה כן אפשרי-

פורסם ב"קטיפה"

   על 'תוכנית ברייער' למשיאים 

"אבי היה הראשון בקהילה בבעלז שעצר את הגישה האבסולוטית  שחייבים לקנות דירה", מספר המחנך הרה"ג רבי פנחס ברייער הי"ו  שתכניו מונגשים לנשים במערכת "לגדול".

 "עד אז המצב היה שכ-ולם  מקבלים דירה. כל חברי השיעור שלי ובנות כיתתה של אשתי היו 'מסודרים' עם דירה. אבי היה מבוסס כלכלית, אם כי לא אמיד, והיה  יכול לעמוד בהתחייבות כמו כולם, אלא שהרבי מבעלזא אמר לו שאם  רוצים לעשות מהפיכה אי אפשר שהנחשון יהיה אדם מסכן שאף אחד לא  ילך בדרכו אלא אדם מכובד.

 באותה תקופה משרד השיכון סייע בשכירות דירה. אבי סיכם עם המחותן שבינתיים  כל צד ישים סכום כלשהו בצד עבור הזוג, ואחרי חמש שנים של שכירות הזוג יעמוד על הרגליים  ויוכל להסתדר בעצמו. כך גרנו בדירה שכורה באשדוד, ואחרי ארבע עשרה שנות שכירות הגענו בס"ד לדירה משלנו  התוכנית הזאת נקראה 'תוכנית ברייער' וזכתה להצלחה רבה, בעיקר בזכות ברכתו ודרבונו של הרבי. במהלך השנים  התוכנית עברה גלגולים רבים, היום כל אחד נותן בהתאם ליכולותיו". 

אני רוצה לציין שבבית שלנו היה ברור שההורים אינם שנוררים. הם עושים ככל יכולתם עבורינו, ולא את מה שאין  באפשרותם. ברור שאי אפשר להפיל את העול הכלכלי כולו על הילדים, אבל כמה לתת-  זה תלוי ביכולת האינדיבידואלית של ההורים. 

הורה טוב אינו נמדד ביכולת הנתינה שלו. המצב הקיים אינו הגיוני.

בחור מקבל דירה אבל מהר מאוד מגיע לשלב  נישואי הילדים שלו. כמה הוא נהנה מזה. במקום זה שיקנה דירה אחת לעצמו ובהמשך יעזור לילדינו כפי יכולותו.

הזעקה  האמיתית היא, מדוע ברור לכולם שיש עשירים ויש עניים, אבל בעניין נישואי הילדים הבדלי המעמדות הטשטשו וכולם  צריכים ללכת בדרך אחת?!" 

"אבי שאל אותי לפני האירוסין אם מתאים לי לגור באשדוד", מוסיפה ומשחזרת גב' ברייער. "לא נבהלתי ואפילו שמחתי,  כי תמיד עמדה מול עיניי מטרה אחת, אינני מוכנה שלאבי תהיה שערה אחת לבנה בגללי.

הרגשתי שבדרך שהאדם רוצה  לילך – בה מוליכין אותו.  היינו הנחשונים שקפצנו למים וזה עשה רעש גדול. אך בהחלט היה קושי עם תגובות מהסביבה, אני זוכרת חברות ששאלו בכאב, 'את לא מרגישה שזרקו אותך למים?' ואני עונה: 'לא, אני מאושרת שזכיתי.

ההורים קבלו אומץ – בזכוית התכנית של חמי

היום אנחנו גרים בדירה מרווחת משלנו. ראינו בחוש שמי שבא לקראת ההורים זוכה לסייעתא דשמיא…