האם זה כדאי?

עד כאן ליבנו את הנושא מצד ההגינות שבדבר. הגענו למסקנא שהנורמה הזאת של מימון דירות לילדים, הגורמת ללחץ כלכלי בלתי נתפס הנופל על כתפי ההורים, אינה דבר ראוי.

בפרק זה נבוא לדון מצד הכדאיות של הדבר. וכאן יש ללבן את הנושא מכמה פנים:

א. מצד שלום בית.

ב. מצד תחושת מחויבות לשווער.

ג. מצד כדאיות כלכלית.

ראשית נבדוק את הנושא של שלום בית.

 

סכנה לשלום הבית

קבלת סכום עצום מהשווער היא מתכון בטוח לבעיות.

מדוע?

משום שאשתך הצעירה היא לא רק האשה שלך, היא גם בת אוהבת ומסורה להורים שלה. אם ההורים שלה בלחץ כלכלי – זה מעיק עליה. אם היא מרגישה שאין להם כסף והם טובעים בחובות וחיים בלחץ קשה רק בגלל שהיא קיבלה מהם יחד איתך כמה מאות אלפי ₪ – זה יושב לה על המצפון. היא מרגישה שיש כאן עוול, ושהיא בעצם זו שגורמת צער להוריה. מה שנכון, בסופו של דבר.

ואיך הצער נגרם? בגלל שזה היה התנאי לנישואין איתך.

בחשבון פשוט, זה לא תורם לשלום בית, בלשון המעטה. גם אם זה לא נושא למריבות, כי בני הזוג חיים יפה מאוד ביחד, עדיין זה בהחלט יושב על הלב במעמקי המצפון, ומדגדג. ומנקר. ואם יש כעסים ועוגמות נפש למיניהם מפעם לפעם, כמו אצל כל בני זוג, הכאב הזה עלול להטות את התמונה, ולגרום לכעס וצער עמוק בין הבעל לאשה.

תאר לעצמך שהשווער ממשיך לחתן, ואחרי הבת הזאת הוא ניגש לנישואי בת נוספת, ולאט לאט הוא הולך וקורס, והמשכנתא שלך ממשיכה לצאת מהחשבון בנק שלו. איך אשתך תרגיש?

אני מרשה לעצמי להניח שרוב ההורים המשלמים לא כועסים על ילדיהם בסתר ליבם על כך שהם בעצם מוציאים מהם כסף כל חודש מחדש. אהבת הורים לילדיהם היא עזה, ובסופו של דבר הם רוצים מאוד שתהיה לילדיהם קורת גג, והם שמחים לשלם עבורה. אבל גם לדבר כזה עלול להיות גבול מסוים. כאשר יש קריסה, כללית או חלקית – זה לא קל, ויש כאב עמוק בלב.

 

להרגיש על הגובה – מתכון בטוח להרס

דיברנו על פן אחד בנושא השלום בית. יש כאן פן נוסף, עמוק יותר.

אם בחור ניגש לנישואין עם אשתו רק בגלל שהבטיחו לו חצי מיליון ₪, הוא מרגיש שהוא עושה לה טובה שהוא בכלל הסכים לגשת אליה. הרי רדפו אחריו והציעו לו את כל טוב העולם, רק כדי שיואיל להסכים לגשת.

מבט כזה הוא מבט עקום כל חיי הנישואין.

אין להכחיש שיש משהו מפתה בהרגשה הזו ש"אני מבוקש, אני נוצץ, אני חשוב, רודפים אחרי". כל אדם אוהב להרגיש חשוב ומבוקש. למה לא.

אבל עם זאת – אוי ואבוי למי שחי בהרגשה זאת בחיי היום יום, הוא ישלם על זה מחיר יקר. ועל אחת כמה וכמה שיש מחיר לתחושה כזאת אם היא באה לידי ביטוי גם בבית עם אשתו. אם הבחור מרגיש את עצמו על הגובה – וזה עלול מאוד לקרות לכל מי ששולם עבורו מחיר יקר – אי אפשר לחיות איתו נורמלי. הרי המציאות היא שהבעל צריך את אשתו לא פחות ממה שהיא צריכה אותו. ובשביל לחיות חיים טובים ומאושרים יש צורך חיוני בהרבה הרבה ענווה, הרבה שמיעת האוזן, הרבה נכונות לוותר ולהקריב, הרבה שיתוף פעולה הדדי, הרבה "איתתך גוצא גחין ולחיש לה".

בעל ש"מרגיש את עצמו על הגובה" הוא מתכון בטוח לחיים קשים. לא רק לאשתו אלא גם לו עצמו. הוא לא יכול לבנות בית נורמלי, לא יכול לכונן מערכת יחסים חמה ואמיתית.

ומה גורם לכל זה? המתנה המאולצת שהוא קיבל מהשווער.

ושוב יש להדגיש: אין הכוונה לומר חלילה שכל מי שמקבל דירה או שני שליש דירה נהיה אדם כזה, חלילה וחס. המציאות מוכיחה שחלק נכבד מהאברכים הצעירים הם נפלאים לפי כל קנה מידה. אבל אם אנחנו דנים האם יש לקבלת הדירה מהשווער מחיר – אי אפשר להתעלם מהמחיר. עלול להיות מחיר בהשחתת המידות, וזה עלול בהחלט לפגוע גם בשלום הבית.

 

מחויבות לשווער – מזיקה מאוד

נעבור לדון בנושא מבחינה נוספת: תחושת המחויבות לשווער.

בדרך כלל חתן ושווער לא מתנהלים באותו ראש. יש פער גילאים שעושה את שלו, בדרך כלל יש גם פערי מנטליות הנובעים משינוי הדורות, וסתם כך יש פערים באופי של אנשים, בתחביבים שלהם, בצורת עבודת השם שלהם ובכל אורח חייהם.

הפערים הללו מהווים אתגר לכל חתן צעיר. יש לחץ סמוי מהשווער, ולפעמים גם תחושת ביקורת סמויה. כל חתן רוצה שהשווער שלו יהיה מרוצה ממנו, אך המציאות חזקה מכל התקוות הכמוסות. בדרך כלל יש פערים ויש אכזבות הדדיות.

הדבר מהוה אתגר גם כלפי השווער וגם כלפי הרעיה. הרי היא לא רק אשה שלך אלא גם בת שלו, ואם יש ביניכם איזשהו מתח או אכזבה הדדית – זה מלחיץ אותה.

הדבר הכי בריא לבניית הבית הוא – ההבנה שלא נורא אם השווער לא מרוצה. אין מה לעשות. התחתנו, ויש לנו את החיים שלנו. כלומר, בוודאי אני מכבד אותו ורוצה שיהיה לו כמה שיותר טוב, אבל בסופו של דבר החיים שלנו הם החיים שלנו, וכל אדם צריך לחיות את חייו כפי הבנתו.

במה דברים אמורים? כאשר אין ברקע חצי מיליון ₪. אם באמת התחתנו וקיבלנו סיוע התחלתי מההורים ומשם והלאה התחלנו לבסס את חיינו בצורה עצמאית – הרבה יותר קל להרגיש בנוח מול השווער. נכון, הוא אבא של אשתי, והוא עזר לנו הרבה, אבל סוף כל סוף עכשיו אנחנו חיים את החיים של עצמנו, ועומדים על רגלים עצמאיות. אתה, החתן, מרגיש רגוע כלפי עצמך שאתה שונה ממנו, וכשאתה רגוע – זה משליך על כל המערכת. אשתך רגועה, וגם השווער יקבל אתכם כמות שאתם, בסופו של דבר.

אבל אם השווער מגלגל ערב ערב, ומשלם חודש חודש, את החובות האסטרונומיים שהוא לקח על עצמו כדי לשלם את הדירה שלך – זה משבש את כל המערכת.

התחושה הפנימית כבר לא נותנת לך להרגיש כל כך חלק ורגוע עם העובדה שהוא לא מרוצה ממך. כי לפי ההיגיון יש לו זכות טענה רצינית ומשמעותית: בשביל מה שילמתי לך כל כך הרבה? כדי שתיקח את הכסף ותעשה מה שאתה רוצה?

פעמים רבות מאוד שמעתי מאנשים שהם יושבים בכולל במסגרת שלא מתאימה להם, ומתגוררים במקומות שאינם בנויים לאופי שלהם, רק מסיבה אחת: השווער שילם להם סכום משמעותי, ואין להם יכולת לעשות נגד רצונו.

לא חבל למכור את עצמך ואת חירותך בשביל סכום כסף, גדול ככל שיהיה?

האם החירות הפנימית והאפשרות לנהל את החיים לפי הבנתך יחד עם אשתך – לא שוים את הסכום הזה?

אולי יהיו יחידים שיקראו את השורות האחרונות ויאמרו לעצמם: אין בעיה, אני לא אפול במלכודת הזאת. אני אנהל את חיי בראש שלי, איך שאני מבין.

ובכן – זה כבר מעשה ממש ממש, אבל ממש, לא הגון. לקבל סכום אדיר, ולספק תמורתו עגמת נפש ואכזבה מתמשכת – זו השחתת המידות. אברך רגיל, בעל מידות טובות, מרגיש את הפחיתות שבדבר, ובסופו של דבר לא מסוגל להשתיק את קול המצפון השפוי שבו.

            הרה"ג ר' יהודה קוק, יו"ר ארגון "שהשמחה במעונו":

מקרה שבו טיפלתי שהגיע לבסוף לבית הדין. בכל פעם שהבעל הצעיר לא למד מספיק לדעתה של אשתו, היא חשבה מיד על סכום הכסף העצום שאביה שיעבד את עצמו עבורו, ופעמים רבות לא יכלה להתאפק מלהעיר לבעלה שהוא לא מצדיק את הרס משפחתם. ההערות הללו הרסו בסופו של דבר גם את משפחתם הפרטית.

 

התחייבויות לא ממומשות

מכאן והלאה נדבר על הפן הכלכלי: אנשי המקצוע הנמצאים בשטח טוענים, שבמצב שנוצר כיום מתברר יותר ויותר שדרישה כספית גבוהה היא צעד עם סיכון כלכלי.

בעבר הלא רחוק קניית הדירה היתה נעשית כמעט בצמוד לאירוסין. הזוג הטרי היה הולך למשרד מכירות כלשהוא, וקונה דירה מיידית. כיום, שוק הנדל"ן לזוגות צעירים השתנה מאוד. רבים קונים דירה להשקעה, רבים מתחבטים היכן כדאי להשקיע, וכו'.

עקב ריבוי האפשרויות מחד גיסא וחוסר הזמינות של הדירות מאידך גיסא, נוצרה נורמה שבדרך כלל הזוג מתחתן ונוסע על המגרש, ורק אחרי תקופה קצרה או ארוכה הוא ניגש לקנות דירה. או אז הוא פונה להורים, שפעמים רבות כבר עסוקים עם נישואי הילד הבא, ומזכיר בעדינות את ההתחייבות.

אין הורים שלא רוצים לעמוד בהתחייבות, אבל יש הורים רבים שלא יכולים לעמוד בהתחייבות!

תתאר לעצמך את עצמך במצב דומה:

חיתנת בת, הזוג הצעיר סועד על שולחנך בשבתות, אתה רווה נחת, ואחרי שנה אתה כבר עסוק בילדה הבאה. אתה מכניס גם אותה לחופה, טובע בחובות, ופתאום מקבל טלפון מהבת הגדולה שהם רוצים דירה. אין לך עכשיו שישים ריבוא ₪, גם אם אתה רוצה מאוד. מה תעשה עכשיו?

אולי תמכור את הכליה שלך?

בלית ברירה אתה תבקש ארכה. "חכו, רק נגמור לחתן את שושי". והארכה נמשכת, ולא נוצר לך פתאום כסף משומקום. החתן שלך אולי יזכיר לאשתו בבית לדבר איתך שוב, והבת תרים טלפון כשכולה מלאה אי נעימות. אתה תשמע את הלחץ מבעד לקוים, ותרוץ להשיג הלוואות כדי שלא ייהרס שם השלום בית.

וכולנו יודעים כמה קשה להשיג הלוואות… וה"חכו רגע" מתמשך עד אין קץ.

זה מה שקורה במקרים רבים: ההורים לא מצליחים לעמוד בהתחייבותם. בבירור שערכנו עם אנשי מקצוע התברר שזו תופעה רחבת היקף, באחוזים אדירים!

גם כאשר קונים כבר דירה, והזוג אפילו נכנס כבר לגור בה – עדיין קיים סיכון לקריסה בהמשך. לפעמים קונים דירה במרכז על סמך ההתחייבות, והזוג לוקח על עצמו גם כן משכנתא ענקית והחזרי חובות לגמחי"ם לכל הכיוונים, ואז, כאשר השווער קורס ולא מצליח לשלם את חלקו הכביר – העול נופל על כתפי הזוג, שגם ככה נחנק עם תשלומי משכנתא עצומים כל חודש.

וכאן יש לדעת כלל פשוט, בדוק ומוכח מהמציאות:

ככל שההתחייבות גדולה יותר – כך גדול יותר הסיכון שהיא לא תמומש!

יש תחושה כאילו אם הצליחו להוציא התחייבות מההורים במעמד הווארט – הזוג מסודר כלכלית. זה לא נכון. ההתחייבות הזאת היא לא צ'ק מר' שלמה רכניץ. היא מילה של אברך ותו לא.

להתחייבות הזו אין ערבות בנקאית, והמתחייבים עצמם אינם אנשים עשירים, והם סומכים על הנס. לפי כל פרמטר הגיוני זה נחשב ל"התחייבות על הקרח".

ההורים עושים כל שביכולתם לעמוד במילה שלהם, אבל רבים מהם לא מצליחים, פשוט מאוד. זה לא בידם!

לפי זה נבוא לחשב כמה סיכון יש בדרישה כספית גבוהה מהורי האשה:

ראשית כל – אנחנו שוב חוזרים לנושא של שלום בית. כאשר השווער לא מצליח לשלם, במקרים רבים שלום הבית מתערער משמעותית. החתן הטרי לא מצליח להתאפק והוא מבטא באזני אשתו את טענותיו על הוריה. היא מנסה להגן עליהם, והוא מתרעם עליה, והיא כועסת עליו על כך שהוא דורש הון תועפות מההורים שלה כשהיא יודעת שאין להם. לפעמים גם ההורים שלו מתערבים, ונוצר ענן עכור של מריבה סמיכה.

יש מקרים, גם הם לא מעטים, שהבית הטרי מתפרק בעקבות הסיפור. אבל גם אם לא מגיעים למצבים כאלה, אין ספק שזו אי נעימות קשה שמשאירה משקעים רבים לכל הכיוונים.

אבל נשוב לדון נטו מהפן הכלכלי: כאשר ההתחייבות היא גבוהה – עלולים לאבד אותה לחלוטין. ואילו כאשר היא נמוכה משמעותית – קיים סיכוי גדול שיעמדו בה.

 

משכנתא ענקית

מלבד זאת, כאשר הולכים מלכתחילה על כיוון של דירות זולות – גם ההשתתפות העצמית של הזוג בדירה של עצמם נמוכה יותר, וכך, גם במקרה שפתאום השווער מפסיק לשלם את המשכנתא – הבור לא כל כך עמוק, הזוג מצליח לסגור את הפערים בעצמו, והסיכון לנפילה כלכלית נמוך באופן משמעותי.

ומלבד כל זאת, בדרך כלל כאשר קונים דירה במרכז, גם החלק שבני הזוג לוקח על עצמו הוא גדול מאוד. המשכנתא ענקית, והיא חונקת.

 

עצמאות כלכלית

נסיים את הדברים בנושא הכדאיות הכלכלית בנקודה נוספת:

המציאות מוכיחה שזוג שמקבל פחות בהתחלה – לומד לבסס את עצמו יותר טוב בהמשך.

איך מבינים זאת?

פשוט. השיטה הכי טובה ללמוד שחיה היא לקפוץ למים. מי שנכנס למים חייב לשחות, אין לו ברירה. מי שנכנס למים עם גלגל הצלה – לא יודע מה לעשות כאשר הוא נדרש לעזוב את הגלגל.

זוגות צעירים שנאלצו להתמודד עם רכישת דירה – למדו איך מסתדרים, איך משיגים משכנתא, איך קונים דירה נורמלית במחיר טוב, למדו לגדול. במציאות רבים מהם מצליחים די מהר לשפר את הדיור ואפילו לקנות דירות להשקעה. לעומת זאת זוגות שנעזרו בתחילה בהורים – לא למדו את המלאכה ולא הצליחו להתקדם כלכלית. אולי דירה יש להם, אבל יכולת כלכלית – ממש לא.

 

בשתי מילים: פניה ישירה אל הבחור

אתה עומד להקים בית בישראל. אתה אדם בוגר, והחיים שלך הולכים להיות עצמאיים. אתה צריך לקבל החלטה כיצד לנהל אותם. ההחלטה צריכה להיות שלך.

אין ספק שאתה נמצא בתחרות סמויה מול חבריך הבחורים, מי יזכה לשידוך הכי נוצץ, הכי יוקרתי והכי עשיר. לקבל דירה זה לקבל אישור שאתה שוה, שאתה שייך לליגה א'.

אבל תחשוב קדימה, תחשוב על חייך האמתיים שיתחילו עוד מעט, על כך שאתה עומד לבנות את חייך עם אשה לצידך, ובבית פנימה – לא יעזור לך כלום הרושם הנוצץ שיש לך בחוץ. בבית צריך לבנות משהו אמיתי.

חיי נישואין הם לא יציאה לטיול. הם עבודת חיים. חיים של השקעה, של בניית האישיות וזיכוך המידות, של התחשבות בלתי פוסקת ושל יציאה מבועת ה"אני". מי שמשקיע – מגיע אל האושר הצרוף. אין דבר שיותר משמעותי לחיים מאשר אשה טובה. ואשה טובה לא מקבלים, אלא מייצרים. אשה נהיית טובה כאשר הבעל הוא טוב.

אתה יוצא לעבודת החיים. ועליך לבחור את המסלול שבו תצעד.

אם אתה רוצה לא להיות מחויב כל חייך לשווער, אם אתה לא רוצה שאשתך תאשים אותך בסתר ליבה בדעיכתם של הוריה, אם אתה רוצה לבנות את עצמך בצורה כלכלית עצמאית, אם אתה מעוניין לבנות את מידותיך הטובות ולהתקדם ברוחניות, ואם אתה רוצה סייעתא דשמיא על כל צעד ושעל – יש לכך רק דרך אחת: להתחיל את החיים בצורה ישרה.

לא להרגיש שמגיע לך דירה, כי לאף אדם בעולם לא מגיע כלום, ובוודאי שלא דירה. קיבלת אשה טובה, וזו מתנה גדולה. לא מגיע לך פרס על כך שקיבלת מתנה.

אם תשען על הקב"ה מתוך ענווה, ותיגש לבניית ביתך מתוך אמונה – אתה תראה שהחיים שלך יהיו ברמה אחרת לגמרי. הוא ילווה אותך בדרכך ויעזור לך הרבה יותר ממה שאתה חולם.

החוברת הזו נכתבה מתוך הכרת השטח, היא לא אוסף תיאוריות אלא עובדות. אנשים מתמוטטים בגלל הדירות שהם נותנים. לשום אדם בעולם, כמעט, אין כסף לתת דירות למספר בנות. שאף אחד לא יספר סיפורים.

תחשוב כמה יקל עליך למצוא אשה טובה כאשר תוריד את הרף של הדרישות הכספיות. הדרישה הכספית הגבוהה היא אבן נגף בפני בחורות נפלאות, שכל אחת מהן יכולה לעשות את בעלה למאושר באדם, אבל מה היא יכולה לעשות שאבא שלה הוא בסך הכל אברך.

תחשוב לכמה סייעתא דשמיא תזכה כאשר תוותר על הדרישה הכספית הגבוהה הנחוצה בעיקר בשביל הרושם.

ותחשוב איזה יחס נפלא תקבל מאשתך, מחמיך וחמותך, שיודעים שאתה בחור טוב, ויכולת לקחת מהם כסף, ובחרת שלא לעשות זאת כדי לא לגרום לדעיכתם.

אין ספק, מדובר כאן על שינוי חשיבה. אבל עיקר הויתור – וזה ויתור שנראה משמעותי בשלב הזה של החיים – הוא על ההילה והיוקרה של הבחורים הדורשים דירות ומקבלים.

בדברים האלה, בעיקר מה שקובע הוא הצורה שבה אתה תבחר להציג את זה. אם תציג את עצמך כאדם הגון, שאיכפת לו על השווער שלו, ורואה משהו מעבר למטר הקרוב אליו – אין ספק שתתקבל בהערכה כנה בקרב חבריך.

והקב"ה ישלם לך ביד רחבה – בשלום בית, בהצלחה כללית, בסייעתא דשמיא אמיתית. כי הוא משלם בדברים האמיתיים והמשמעותיים של החיים.

הרה"ג ר' יהודה קוק, יו"ר ארגון "שהשמחה במעונו":

פעם העריך באוזניי יועץ משכנתאות בכיר מבני ברק כי שמונים אחוזים מהורי הבנות בציבור הליטאי הנוהג לקחת משכנתא עבור הזוג הצעיר, אינם עומדים בהחזרים. לבסוף נאלץ הזוג לקחת על עצמו את התשלומים מחשש שקורת הגג שלהם תישלל. במקרים רבים מביא הדבר למריבות קשות במשפחה עד כדי כך ששמעתי משדכן מפורסם שרוב הזוגות הצעירים המגיעים לפירוק הבית רח"ל עושים זאת בשל מצוקת הדירות.

*

הרב צבי רבינסקי, יו"ר ועדת הדיור שע"י דגל התורה:

מנקודת הנחה ראשונית יש ביד הזוג, נניח בין 150 אלף שקלים ל500 אלף שקלים הון עצמי. מה הוא עושה? או שהוא קונה במרכז דירה צפופה של 3 חדרים ולוקח משכנתא של 800 אלף בהחזר חודשי של כ 4000 -שקלים, או שהוא קונה בפריפריה, ושוכר ומשכיר… [תלוי בגובה ההון העצמי שלו…] כמנהל חיידר אוכל לומר לכם, שתי השיטות הנ"ל אינן מיטיבות עם דור העתיד! ברוך השם משפחותינו הן ברוכות בילדים בלעה"ר, והמשכנתא החודשית מוציאה הורים מדעתם! תוך זמן קצר הבית צר מהכיל את המשפחה ולוקחים תוספת… ד' ישמור. כל הלחץ בא על חשבון הילדים שאינם אשמים והתוצאות מי יישורם… לשכור ולהשכיר: לחיות על ארגזים ולעבור משכונה לשכונה – תופעה זו גורמת חוסר יציבות לגדילה הנורמטיבית של הילדים שלעיתים אף עוברים מוסדות בשנות הילדות – דבר שלא תמיד מצליח לכולם… ילדים חייבים יציבות כלכלית בבית, מרחבים, רוגע וכיו"ב! לא נשנה את טבעם, החובה עלינו להבין אותם וכמובן בדרך של הבנה וכבוד. התענוג לגור במרכז, מרצה אותנו ואת סיפוקנו, אבל לא אותם…