אין מחיר לבחור ישיבה!

 

"מה, הבן שלי לא שווה שש מאות אלף?"

אם הגענו למסקנא שדרישה כספית עצומה עבור בחור ישיבה היא דבר לא הוגן – יש לציין שזו מסקנא ממש לא נכונה.

בחור ישיבה שוה הרבה הרבה יותר מחצי מיליון שקל! מקרא מפורש הוא: "בני ציון היקרים המסולאים בפז"!

אבל השאלה היא מה בכלל אנחנו עושים במעמד הווארט. האם אנחנו מתמחרים את הבן שלנו בשוק העבדים, או משיאים לו אשה כדת משה וישראל.

 

לא מתמחרים את הבנים שלנו!

התחושה הסמויה של הורי בחורים רבים הינה, שתקופת השידוכים היא תקופת קצירת הפירות של ההשקעה הארוכה במשך שנות גידול הילד. כאשר הבן שלי מקבל שידוך מרשים עם הרבה כסף – זה אישור וחותמת שהוא מוצלח, שהוא שוה הרבה. יש שכר לפעולתי.

המשא ומתן סביב ההתחייבויות הוא משא ומתן על ערכו של הבחור. הרי ככל שערך הבחור גדול יותר בלימוד – כך ניתן לדרוש יותר. זאת אומרת, שעכשיו אני עוסק בתמחור של הבן שלי.

כאשר זו הגישה – אין ספק שלא אסכים להוריד מחירים!

הרי זה הבן שלי, אני רוצה לקצור את הפירות, לראות כמה הוא שוה! סתם השקעתי בו כל השנים, בחיידר, בישיבה קטנה, בישיבה גדולה? הזעתי, הוזלתי מכספי במשך שנים ארוכות, תן לי עכשיו לקצור את הנחת, לגבות מחיר על כל השנים הללו!

וזו הגישה שאנו באים לשנות: אף אחד לא משלם לך על הבן שלך. ערכו לא יסולא בפז. בחור בעל מידות, ירא שמים, שיושב ולומד – אין ערך למחירו, אין מה שישוה לו.

אבל לא אבי הבת אמור לשלם עליו. מה זה קשור אליו בכלל? הוא לא רוכש אותו להיות עבדו. הבן שלך הולך לשאת את בתו לאשה, שהיא תהיה שלו.

אתה לא מבקש מאף אחד לשלם על הבן שלך. אתה מבקש מהמחותן בסך הכל את העזרה המינימלית הנצרכת בשביל שלבנך תהיה קורת גג משלו. היה ענייני, היצמד אך ורק לנקודה הזאת.

 

לרדת ממסלול התחרות

ההשלכה של הגישה המוצעת בשורות אלה עשויה להשפיע לא רק על תקופת השידוכים אלא על כל החיים בכלל, להעלות את איכותם לרמה אחרת לגמרי. וכפי שיובהר בשורות הבאות.

המציאות מוכיחה שהורים רבים מלחיצים את ילדיהם בדרישות לא מתאימות, במשך כל שנות הת"ת והישיבה קטנה, עד שבישיבה גדולה, כאשר הבן נהיה עצמאי – פעמים רבות נוצר נתק בינו לבין האב, כי הבן מרגיש שאבא אף פעם לא מרוצה ממנו. זו תופעה רחבה ומקיפה, שכמעט אין אב שנקי ממנה לגמרי, במידה זו או אחרת.

למה זה קורה?

אחת הסיבות המרכזיות לכך היא שבתת המודע של האב מונחת הידיעה שיבוא יום והוא יצטרך לתמחר את הבן שלו. יבוא יום והוא יעמוד למכירה בשוק השידוכים, וכולם יראו מה תג המחיר שרשום עליו.

זה סוד הפחד מ"מה יגידו עליו בשידוכים". הפחד הוא מהיום שבו אצטרך לעמוד למבחן קבל עם ועדה, להוכיח לעם ישראל כולו כמה המשפחה שלי שוה.

ולכן כבר מגיל חמש האבא לחוץ שהבן שלו יהיה מספר אחד בכיתה, ובכיתה ז' הוא לחוץ שהוא יהיה מבוקש בישיבה קטנה הכי טובה בעיר, ובישיבה גדולה הוא לחוץ שהוא יהיה המתמיד של הישיבה. כל זה קורה בגלל הפחד מיום הדין, היום שבו תתבצע המכירה קבל עם ועדה, וכולם יראו כמה הבן שלי שוה, וממילא גם כמה אני שוה…

והלחץ הזה מסבך את היחסים של הבחורים עם ההורים, והופך את כולנו למבולבלים וסוחבי מועקות כבדות. כל הלחץ הלא בריא הזה יכול להיחסך, או לפחות להתמתן משמעותית, אם משנים את הגישה לשידוכים.

אם מעיקרא אתה ניגש לשידוכים מבלי לדרוש מחיר, מבלי לנסות אפילו לתמחר את הבן, אלא בגישה עניינית בלבד – לעזור לו להגיע לקורת גג, ומצידך שירכוש גם קראוון אם זה מספיק לו – אתה מוריד מעצמך לחץ במשקל טון. אפילו אם תקבל החלטה כזו כשהבן שלך בן עשר, אתה תרגיש את ההשפעה המיידית.

תן לבנך לחיות, ותן לעצמך לחיות!

תכפיל את זה במספר הבנים שלך, ותרגיש מה הטעם של חיים נורמליים, חיים של בן חורין, שיכול לאהוב את ילדיו ולתת להם מה שהם צריכים, להכיל אותם ולכוון אותם לדרך המתאימה להם, בלי להסתבך.

 

בשתי מילים: פניה ישירה אל ההורה

אתה עכשיו הולך להשיא את בנך, לשלוח אותו אל החיים העצמאיים. אתה רוצה בהצלחתו, אתה מייחל שיהיה לו טוב, שהוא יהיה מאושר, שהוא יעשה חיל בתורה, ושיזכה להוליד בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות.

אתה והוא זקוקים לפני הכל להרבה סייעתא דשמיא. וסייעתא דשמיא יש רק אחד שנותן, והוא נותן אותה למי שמגיע לו לקבל אותה. תשלח את בנך לחיים עם שכל ישר, עם ענווה, עם רצון אמיתי להיות טוב לשמים ולבריות, לא להכביד את עולו על אחרים.

שים לב כמה הוא מרוויח אם הוא מוריד את הדרישות שלו: אם הגעתם למסקנא הנועזת שאתם לא דורשים סכום גבוה, אלא רק מצפים לעזרה ראשונית לדירה בפריפריה – תהיו מוצפים בהצעות עד למעלה מהצוואר בעז"ה, ותוכלו לגשת להצעה הטובה ביותר.

בפגישה עם המחותן לא תיגש כאדם שמוכר את בנו ודורש עליו את הסכומים הגבוהים ביותר, אלא כאדם שמעוניין בחיים טובים לבנו, ומבין שחיים טובים לא עוברים דרך מעיכת חייו של הזולת. לא תרגיש ש"מגיע לו", וכך גם בנך לא ירגיש שכביכול "מגיע לו". כך תיתן לו את המתנה הגדולה והחשובה ביותר לחיים: ענווה, הכרת מקומך.

התענוג האמיתי הוא לחיות חיים של ענוה, חיים של צניעות ונשיאת העיניים אל ה'. לקיים את דברי דוד המלך: "ה', לא רמו עיני, ולא גבה ליבי, ולא הילכתי בגדולות ובנפלאות ממני.