פרק א
ראשית ברצוני לברך את הגמ"ח המרכזי, אשר כחלק מפעולותיו להקל על הציבור לחתן את ילדיו ולרכוש דירות לזוגות הנישאים חרף מחירי הדיור הגבוהים – וזאת באמצעות הלוואות נכבדות לרוכשי הדירות – הוא מוסיף ופועל באמצעות בטאון חשוב זה, להשפיע על תודעת הציבור לרכוש דירות מוזלות בפריפריה ולצאת מן הקיבעון הישן שעדיף לקנות בערים המרכזיות. אין ספק, שגם פעולות אלו מועילות להורים המחתנים את ילדיהם ולזוגות עצמם, בכך שהם מקילות עליו לעשות את הצעד ולהרחיק מעט לפריפריה, וכתוצאה מכך הוא חווה הקלה נוספת.
מאחר והנני עוסק בנושא זה בשנים האחרונות, במיקוד על בני הציבור החרדי המגיעים לארץ מחו"ל, להנגיש להם את אפשרויות הפריפריה המתפתחות בארץ, ביקשתי לנצל את הבמה המכובדת בבטאון זה למטרת חיזוק הפריפריה ולתועלת הציבור כולו. בפרקים הבאים אפרוס את ההיבטים השונים הקיימים בנושא.
אך לפני שאגש לענין עצמו, אספר תחילה על עצמי, איך הגעתי לזה.
ב"ה, זכינו להימנות על ראשוני המשפחות שנטלו חלק בהקמת הקהילה החרדית החדשה בגבעת המורה )עפולה(. ביקרתי באזור כמה חודשים לפני שהוקמה הקהילה, כשהישיבה הגדולה עפולה נפתחה עם קומץ בחורים שלמדו בעזרת הנשים של בית הכנסת האשכנזי המקומי בעפולה עילית, השכונה הסמוכה לגבעת המורה. הקהילה החדשה בגבעת המורה התחילה את זמן אלול תשע"א עם כ-10 משפחות, ואנחנו הצטרפנו שנה אח"כ כמשפחה מס' 25 .כשעברנו לירושלים מסיבות משפחתיות אחרי קרוב לחמש שנים, הקהילה מנתה כבר
כ-180 משפחות, והיום יש כבר בערך 400 משפחות, בלי עין הרע, כן ירבו.
אם נלך קצת אחורה איך הגעתי בכלל לעפולה, ובכן, חיפשתי מקום מתאים להשקיע בקניית דירה. ראשית היה חשוב לי מקום שיש בו קהילה חרדית, כדי שנוכל גם לגור בדירה אם נצטרך, למשל, אם לא נצליח להשכיר אותה – סוג של ביטוח. עצה זו הובאה לא מזמן בבטאון זה בשם הגר"מ קסלר שליט"א רבה של מודיעין עילית שאמר: 'תקנה דירה שאתה יכול בדיעבד לשלוח את הילד לשם. מי שעשה ככה – הצליח!'
והיה עוד נתון שבדקתי בחיפושיי אחר המקום להשקעה.
כאחד שגדל בקהילה החרדית בארה"ב, הייתי ער לתופעה של אברכים מחו"ל שנשארים בארץ ללמוד לכמה שנים אחרי החתונה, כשחלק מהם קובעים בהמשך את דירתם כאן בארץ הקודש. העלייה התלולה במחירי הדירות כאן בארץ, בפרט בריכוזים החרדיים, השפיעה גם על האוכלוסייה הזאת, ומנעה מרבים מהם את האפשרות לקנות )או אפילו לשכור( דירה ולהתישב כאן בקביעות במקומות בהם עשו זאת בעבר, כירושלים, בית שמש, ועוד.
משום כך, כשחיפשתי לקנות את הדירה, הוספתי אלמנט נוסף לחיפוש: היכן יש מקום שיכול להתאים להקמת קהילה ישיבתית ל'חוצניקים' עם דיור בר-השגה, או עכ"פ מקום בו הם יכולים לחוש בנוח כחלק מקהילה ישראלית. קיבלתי אז עזרה רבה בחיפושים מעוה"ד הר' נתן רוזנבלט. בדקנו מקומות שונים שיוכלו להתאים לכך, והשכונות של
עפולה – גבעת המורה ועפולה עילית – נראו כמקומות בעלי פוטנציאל רב.
כך הכרנו את הקהילה החדשה בגבעת המורה, ולבסוף התגלגלו הדברים לכדי כך שאף עברנו לגור בה, וב"ה זכינו במשך כמה שנים ליטול חלק פעיל בהתפתחותה.
סיפרתי את כל ההקדמה הזו כדי להדגיש, שהדברים שאכתוב אינם מגיעים 'באויר'. את הסטיגמות שברצוני לנפץ לאנשים – אני עושה כשבאמתחתי ניסיון אישי והיכרות קרובה עם מגורים בפריפריה למשפחה המגיעה מחו"ל.
על אלו 'סטיגמות' אני מדבר? ובכן, זה לא סוד, כי זירת ההתמודדות בנושא זה היא בעיקר בתודעה. אם לישראלים, שהתרגלו בעשורים האחרונים לגור רק במרכזים החרדיים, קשה לחשוב על מעבר לפריפריה, על אף שכבר ישנן בפריפריה קהילות מצליחות ומבוססות – אזי לאברכים אמריקאים, שרבים מתוכם לא הכירו כאן בארץ הרבה מעבר למסלול מדירת הבחורים לישיבה – הקושי גדול פי כמה. יש מהם שאינם יודעים דבר על החיים החרדיים מעבר ל'תחום המושב' של ירושלים וסביבותיה.
ככל שאנשים ייחשפו יותר לאנשים מרקע דומה, אברכים ומשפחות כמותם, שעשו את המעבר ונהנים מ(כמעט) כל רגע, הם יהיו פתוחים יותר לברר את הנושא ולגלות את המעלות הגדולות שיש במגורים בפריפריה, ויבינו שזה מעבר אפשרי ומשתלם. אגב, הדבר נכון הן לגבי ישראלים והן לגבי חוצניקים.
בפרק הבא אי"ה ארחיב עוד בענין זה.
הכותב הוא מייסד פרויקט "אוירא דארץ ישראל" להנגשת הפריפריה לציבור החרדי המגיעים לארץ מחו"ל.