לכבוד מנהלי הבטאון החשוב עמוד החסד שליט"א
שלום וברכה וכטו"ס.
קודם כל יישר כוחכם על שפרסמתם את דברי על המצוקה הנוראה של ההורי הנתבעים להתחייב הרבה מעבר ליכולתם, ומשום כך יושבות הבנות ומחכות לישועה. ד' ירחם.
והנני להקדים שכבר ברוך השם זכיתי להשיא את כל צאצאי שיחיו, את הבנים עם בנות ת"ח – שזה היה התנאי קודם למעשה, ולא "כמה הם נותנים" – ואת הבנות לבעלים בני עליה. וגם זכיתי שחלק מנכדותי שיחיו כבר זכו להנשא לבעלים בני עליה. והנני מהלל ומשבח לבורא עולם על כל החסדים שעשה עמדי.
את ההתעוררות לכתוב על הנושא המדובר קבלתי לאחר שאשתי הרבנית תחי' עוסקת בשידוכים, ולדאבוננו השאלה הראשונה היא "כמה הם נותנים", ויש מקרים לעשרות שבו השידוך יורד מיד, כשהסכום אינו מספיק גבוה! ודבר זה הוא ברור נגד הדין וההלכה.
לא מזמן התפרסם מעל גבי הבטאון מכתב בעילום שם, ובו נכתב שדווקא ציבור בני העליה, עידית שבעידית, זה שאין הפרוטה מצויה בכיסו, דווקא הוא צריך לדעת שהמציאות הזו שקשה עד למאד לעמוד בנטל התשלומים ברכישת הדירות לזוגות הנישאים, היא הכל מאת הרבש"ע, כדי שנראה איך הוא הקב"ה נושא אותנו על כפיים, בלי שום הגיון כלכלי, ולזכות אותנו בעונג המופלא לראות בישועת ה' כל חודש וחודש, לחזות בנפלאות ובניסים שעזרו להם לחתן את ילדיהם, ולהתחזק באמונה ובטחון. וחבל להפסיד את כל זה ב'התבכיינות' והתעסקות על המצב השחור משחור.
ואני כואב ותמה על דברי הכותב הנכבד, אשר את המצוקה הגדולה הזאת של אותם האברכים היקרים הוא מגדיר כטעות, והדבר פשוט שזה אינו נכון, וכמו שלא נאמר לעני -ועיקר אסיפת הכסף בבתי כנסיות הוא למען הכנסת כלה כידוע- הבא לבקש מעות לצדקה, מה לך? תתחזק במדת הבטחון! אלא הוי ודאי חיוב גמור לתת לו. כך ואלף מונים יותר, יש להתייחס לאותם אברכים הכורעים תחת הנטל ומשוועים לעזרה, לדאוג לפתרון הבעיה מהשורש -כפי שעוסק בזה הגמ"ח המרכזי-, ואבוי להגדיר אותם כמתבכיינים וכדומה.
ולדברי הכותב הנכבד הנ"ל יש לתמוה, היכן נעלמת מדת הבטחון כשהדברים מגיעים לבחור עצמו – שאז הוא יודע לבקש, ולא מהקב"ה הכל יכול, אלא מבשר ודם, חותנו לעתיד, שישלם טבין ותקילין. שש מאות אלף ויותר. היכן נעלמה מדת הבטחון, מדוע תבקש מבשר ודם ולא תתחזק במדת הבטחון.
ואיני יודע אם מי שהתחייב סכומים מוגזמים כאלה ואח"כ רץ מגמ"ח לגמ"ח להשיג הלוואות -ואלה הם רבבות המקרים, שאנשים שהשיאו ילדיהם מסתובבים כל אחד עם חובות עצומים. ורק בודדים יש שראו נסים גלויים ואין להם חובות מכך-, אם זה מדת הבטחון, או ח"ו הוללות ולוה רשע ולא ישלם.
אמנם מצאנו בריש פ"ב דביצה אופנים שאומר הקב"ה לוו עלי ואני פורע, וגם שם יש אחרונים דס"ל דאם אינו יודע מהיכן יפרע, שיעשה שבתו חול. אבל היכן מצאנו שיש מצוה לדור דוקא ליד הסינר של אמא, לגור בבני ברק וכדומה, ולהתחייב
בסכומים שהם מעל ומעבר ליכולת, ודאי יש לומר שזה הוללות ולא מדת הבטחון.
וכבר הבאתם את דברי גדולי ישראל הזועקים על המצב ומפצירים בציבור שלא לבקש יותר ממה שמתחייבים. ולמי כתבו זאת גדולי ישראל, שכל דאגתם למען אותם אברכים ובני העליה העידית שבעידית? – ודאי לאותם אברכים יקרים, להם הם כותבים שלא לבקש יותר ממה שמתחייבים.
ואם כבר דנים מה רוצה הקב"ה מאתנו במצב זה, הנה יש להתעורר על דבר אחר חשוב עד למאד. הנה כבר ידוע כמה כאב ובכה מרן בעל האבי עזרי זצ"ל, על המצב הנורא שמליון מילדי ישראל אינם יודעים מה זה קריאת שמע. והנה יש להקב"ה מליוני ילדים כאן ברחבי ארץ ישראל, אשר אינם יודעים בין ימינם לשמאלם, ובוודאי הקב"ה שמח, כשיש מי שמקרב את העם שבשדות לאביהם שבשמים.
ובאמת שיש אברכים יקרים, אשר למדו וקנו דעת ויראה, ויצאו לגור בערי השדה, וממשיכים שם בעבודת השם ולימוד התורה ברוגע ובשמחה, כאשר בעצם מעשיהם והתנהגותם, מקדשים בעקיפין שם שמים ברבים, כאשר אחינו התועים רואים צורת בן תורה והתנהגותו ומתקרבים גם הם לתורה ולמצוות.
ומי יתן ונזכה לראות בקרוב ממש ו"ומלאה את הארץ דעה את ד' וגו'" בביאת משיח צדקינו ובבנין בית הבחירה. אמן.
החותם בכל הכבוד הראוי
ישעיהו פישר
צריך גם לזכור שלפעמים גם מי שזוכה לנס – "מנכין.." וכו' ח"ו
כתוב בחזו"א שאע"פ שעל ענין פרנסה בשביעית יש הבטחה מפורשת בתורה שיהיה נס, כדי שיוכלו לקיים את המצוה, אעפ"כ מוטל על חכמים לסדר אפשרות של פרנסה לציבור בדרך הטבע ולא לסמוך על הנס,
ואם כן על אחת כמה וכמה בנדון דידן, שאין שום הבטחה בתורה לנס מיוחד כדי לגור דוקא במרכז…