בספר המאורות הגדולים (בעמ' רמ"א)
מסופר על החפץ חיים הקדוש: כשהייתי אצלו בשבת קודש שמעתי באוזני מפיו הקדוש את הדברים האלה "כל ימי עשיתי חיבורים ולא היה לי פנאי, אבל עכשיו מתפנה אנוכי ואבוא בתביעות, כי יש לי לדבר אל הפרושים בני הישיבות. לומדים הם, חריפים הם ומתחדדים בפלפולא דאורייתא. אבל אינם יודעים מעיקר דאורייתא". וכשהתכנסו בלילה לשמוע מדבריו הציע לפניהם מאמר ארוך, ותוכן המאמר היה שהעיקר הוא ללמוד לחיות חיי הסתפקות, לחזר אחרי אשה ולהינשא, ללא כל דחיות ואמתלאות שצריכים להסתדר כפי נימוסי וסדר העולם. כי כל האמתלאות והנימוקים האלה הם בעטיו של יצר הרע שגם בני תורה וגם יראים נתפסים במלכודתו. ולא זו בלבד, אלא שמשתפים בזה את שם שמים, ומעטפים את מאווייהם הגשמיים בכריכה של הידור מצווה, ואומרים הם שצריכים כלים נאים לכבוד שבת, דירה נאה לשם התבודדות בבית ללמוד תורה, ועשירות כדי להיות יושב אהל וכדו', אבל כל הנ"ל הם מתחבולות היצר להולכים שולל….
חפץ חיים על התורה (עמ' צג, קו)
"והי' מגנה מאד ענין הנדוניא שבעטיו מאחרים הבחורים לישא אשה, ובנות ישראל יושבות עד שתלבין ראשן.…ובענין הבטחון היה רגיל לפרש את הפסוק "השלך על ד' יהבך והוא יכלכלך" בדרך דמיון: עני אחד הלך בדרך ונשא על כתפו שק מלא תבואה משא שני פוד עם ג' ליטרות, פגע באיש נדיב אחד שנסע בעגלה ויבקשהו שיתן המשא על העגלה שלו, ויאמר לו טוב הדבר, וימהר העני ויריק ג' הליטרות העודפים על שני הפוד וישימם בשק קטן על כתפו, ויתר התבואה הניח על העגלה. ויאמר לו הנדיב: לפלא לי עליך על שאתה חושב שאני מקפיד על הג' פונט. שני פוד אני מתרצה ליקח על העגלה, ועוד ג' פונט – דבר קל שכזה – אתה חושב שאני מקפיד עליך? השלך על העגלה שלי כל משאך ואני אוליכם כרצונך.
כך הדבר בעניני בו"ד. כאשר תשאל לבחור בן עשרים כמה נדוניא לקחת? ישיב לך: הרבה נדוניא לקחתי, וב"ה אוכל להתפרנס מזה ג' וד' שנים, אפילו אם לא יזדמן לי חלילה שום עסק. ואם תשאלהו הלאה: ומה תעשה בארבעים ושש שנה הנותרות עד תשלום השבעים שנה, שהוא בדרך כלל מספר חיי האדם? יענה ויאמר כי בוטח הוא בד' שיזמין לו עסק שיוכל להתפרנס מידו הרחבה.
ומכיון שסו"ס מוכרח האדם לבטוח בד' שהוא יעזרהו ויכלכלהו – אותו ואת כל אנשי ביתו – מספר מ"ו שנה, הלא יכול הוא לבטוח בהש"י שיפרנס אותו מידו הרחבה עוד שנה או שתים… וזהו שאמר הכתוב: השלך על ד' יהבך – המשא שלך – והוא יכלכלך, היינו שלא תשייר לעצמך אף מקצת מן המקצת מן המשא…
ואיתא בספר גבעות עולם:
כשחזר הבחור מהפגישה עם המדוברת אל רבו הח"ח, הח"ח בדאגתו שאלו: נו, אמור, מה ראית שם? הבחור הפטיר ביגון: "אזעלעכר עניות, אזעלעכר עניות" (הלא עניות נוראה ראיתי). אז הוסיף הח"ח לשואלו: "און ואס נאך פאר א מעלות האסט דו געזאן" (האם ראית שם עוד איזה מעלות)?….
ושפיר הזהירו לנו רבותינו הקדושים: הזהרו מבני עניים שמהם תצא תורה …