הרב צבי רבינסקי – יו"ר וועדת הדיור של דגל התורה ומנהל רשת הת"תים "תורת הבית"
עם ישראל עובר ימים קשים! ארבעים וחמישה מטובי בנינו, ביניהם ילדי תשב"ר, בחורי חמד ואבות צעירים, נקטפו בטרם עת ב'מיתה משונה', כשהם מותירים אחריהם יתומים, אלמנות והורים שכולים.
ב'קללות' שבפרשת בחוקותי, התורה חוזרת כמה פעמים על אותה האזהרה "וְאִם תֵלְכוּ עִ מ י קֶ רִ י…"
אומרים לנו חז"ל, שהתורה מדברת על מצב בו עם ישראל תולה את הצרות הבאות עליו ביד ה'מקרה', ולא במעשיו הרעים, למרות שעל האדם לראות את הצרות הפוקדות אותו כעונש על חטאיו, ו ל ה ת ע ו ר ר ולחזור בתשובה. אותם יקרים שנספו רח"ל, הם ללא ספק שליחי ועולות ציבור ומי שצריך להתעורר ולהיטיב את דרכיו הוא הציבור כולו. וודאי היתה כאן גזירת שמים ועלינו לפשפש במעשינו. אמרתי השבוע לתלמידיי: "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אליך". "נחפשה דרכינו ונחקורה!" על כל אחד לחפש ולחקור את דרכו שלו, לבד! כי הרי לא דרכו כדרך חבירו. ואז "ונשובה!" כשנמצא את הדרך, נשוב איתה חזרה הביתה לחוף מבטחים.
נכון, עלינו לפשפש במעשינו! אבל בד בבד, אי אפשר להזניח את הענין הבסיסי של חובת הזהירות מדין 'ונשמרתם', וכמ"ש "הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים".
נושא הבטיחות והזהירות מסכנה אצל אנשים לא מעטים צריך תיקון וחיזוק. נדרש לעיתים קצת פחות 'הוראות היתר' בנושאי 'ונשמרתם', פחות 'סמוך' ו'יהיה בסדר' ופחות הישענות על הנס – חז"ל אומרים: "לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס שמא אין עושים לו נס, ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו".
ובאמת, נדרש 'קצת' יותר 'השתדלות' וזהירות כדברי הרמ"א יו"ד קט"ז ה' : "יזהר מכל דברים המביאים לידי סכנה, כי סכנתא חמירא מאיסורא, ויש לחוש יותר לספק סכנה מלספק איסור ב"י בשם הש"ס , ולכן אסרו לילך בכל מקום סכנה כמו תחת קיר נטוי … ושומר נפשו ירחק מהם, ואסור לסמוך אנס או לסכן נפשו בכל כיוצא בזה" עכ"ל, ואפילו במקום מצוה – אך אם "קביע הזיקא" אין סומכין על הנס קידושין ל"ט ב' .
האסון במירון הוא דוגמא עגומה למה יכול לקרות מה'סמוך' הזה, שהרי אין מי שלא ידע את גודל הסכנה, באותן ה- 24 שעות במירון, ובפרט באיזור הציון וההדלקות! אלא מה? 'התרגלנו' שיהיה נס, כמו בכל שנה! וזה המשפט המלווה אותנו תדיר על אף היותנו 'אמונים' על התורה ומצוותיה.
דוגמא נוספת ל'סמוך' הזה אנו רואים בכבישים המסוכנים, עד שלעיתים חוקי התנועה הם אפילו לא בגדר 'המלצה' אצל רבים, והדבר בולט במספר נוסעים מעל למותר, בדיבור בטלפון נייד וכיו"ב, של"ע ה'מזיקים' הנ"ל הביאו לאסונות גדולים.
מו"ר המשגיח הגה"צ רבי דב יפה זצוק"ל, שוחח פעם ברכסים בפני ילדי הת"תים. בתקופה זו טרם נפתחו תלמודי תורה במקום, והילדים היו נוסעים ללמוד בחיפה. המשגיח הציג בפני הילדים שאלה: "אלו מצוות אפשר לקיים בנסיעה?"
התלמידים העלו מספר רעיונות לקיום עשה ולא תעשה, במצוות שבין אדם למקום כמו לימוד תורה בזמן הנסיעה, ובמצוות שבין אדם למקום כמו "ואהבת לרעך כמוך" ועוד.
אמר להם המשגיח:
"על כל המצוות אתם חושבים, אבל מדוע אינכם חושבים על המצווה המרכזית בנסיעה, מצות 'ונשמרתם'???
הרי להיזהר בזמן הירידה מההסעה, להשגיח כיצד חוצים את הכביש כשמגיעים לחיידר, לעבור במעבר חצייה, לא להגיח לכביש במפתיע וכו' וכו' – כל אלו מצוות חשובות מאד, וקשורות לנסיעה ויחד עם זה למצות 'ונשמרתם'?"
ה'זלזול' הנוראי ב'ונשמרתם' הזה אסור לו שיחדור למחננו, משום שהנושא איננו פוסח על שום תחום בחיינו, ואסור שניזכר חלילה להתעורר רק 'לאחר מעשה' כמו המקרה הטרגי האחרון.
ואם עוסקים אנו במדור זה במצוקת הדיור, אין מקום מתאים ממנו להעלות ולהציף את הנושא החמור של הבטיחות.
יחידות דיור!
ציבור היראים אשר חפץ להתגורר במרכזי הערים החרדיות, וכמובן אין לו תקציב ראוי לרכוש שם דירה נורמלית ואף לא לשכור אחת כזו, ולהתרחק מ'הסינר של אמא' יותר מחצי שעה נסיעה אין הוא חפץ כמובן, מצא לו פתרון שהולך ומתרחב עד לעשרות אלפים, והוא יחידות הדיור. וכי מה רע? יש כאן אפשרויות 'פרנסה' לא רעות למשכיר, כאשר ב-10 שנים הראשונות שכר הדירה ילך לכיסוי ההלוואה לבניית היחידה ולאחר מכן הרווח נקי, וגם פתרון ל'זוג הצעיר' שבהתחלה גר בדירה מרוהטת קרוב להורים.
וכאן נכנסת אצל אי אלו, אותה 'הוראת היתר', אותו ה'זלזול' ב'ונשמרתם', לחלק גדול מה'פתרונות' הללו.
בפרק הבא בעז"ה נרחיב ב'סכנות' הגדולות הטמונות ב'יחידות' הללו, ונשאל את שאלת השאלות: האם לא הגיע הזמן לאחר 'אסון מירון' להקדים רפואה למכה???
(עלון "עמוד החסד" של הגמ"ח המרכזי)
וכן צריכים גם לזכור שלהטיל על הורים עול של מליונים, בדרך הטבע הוא סכנת נפשות, וכפי שכתבו גדולי ישראל "קרוב לפקוח נפש ולעתים פקו"נ ממש"
"אלא מה? 'התרגלנו' לומר שיהיה נס', וזה המשפט המלווה אותנו תדיר על אף היותנו 'אמונים' על התורה ומצוותיה… זו דוגמא נוספת ל'סמוך' הזה שמדברים עליו ….