הפריפריה

הגאון רבי גבריאל יוסף לוי שליט"א ראש ישיבת "באר התורה"

 

הציבור במרכז הארץ אינו מודע די הצורך על התרחבות  מקומות התורה שבפריפריה, ולכן, גם אם קיים רושם אצל אחדים כי  מקומות מרוחקים אינם מפותחים מספיק.

אכן, ההתפתחות היא עצומה ומפתיעה, ויש הרבה מאוד  מקומות שכבר נוצר בהן הגרעין המספיק של מוסדות תורה המתאימים  להגעת משפחות נוספות, אם בדרום הארץ בהם ההתיישבות החרדית  ותיקה מאוד, ואם בצפון שההתיישבות צעירה יותר אך מתפתחת באופן  מואץ מכל הבחינות.

ביקשנו מהרב צבי רבינסקי מראשי ועדת הדיור להוסיף מעט על דבריו החשובים של ראש הישיבה ולשתף אותנו בידע הרב  שיש לו בתחום הפריפריה.

הרב רבינסקי:

מי שיבדוק את הנושא יופתע לגלות בפריפריה קהילות רבות בנויות  ומסודרות כדבעי. יש קהילות חדשות ממש, אך לצידן ישנן  ותיקות יותר ויש אף ותיקות ומפותחות מאד. לשם דוגמא בעלמא  – ומבלי להמעיט מאחרים – נציין מס' קהילות בהם מוסדות ותיקים,  אם זה הסמינרים לבנות באופקים, בנתיבות, בצפת, בכרמיאל, בקרית  אתא, בחיפה ורכסים, ישיבות לצעירים בכרמיאל, בצפת, בטבריה,  בעפולה, בקרית אתא, בחיפה, ברכסים, באופקים, בנתיבות ועוד  ועוד, וכולם מוסדות מצויינים מן השורה הראשונה!

*

ההיצע למשרות חינוכיות בקהילות אלו גבוה דווקא. ידוע לי על נושאות משרה רבות באותן קהילות ש'מיובאות' מערים אחרות, דבר שמסמל את הצורך במורות ומנהלות בתחום. כמובן שחשוב לבדוק כל מקום לגופו כי יש מקומות המסודרים יותר ויש פחות.

מהיכרות את השטח יש בידי דוגמאות רבות. מלמד בחיידר במרכז שהגיע לאחת הקהילות הצפוניות ונהיה שם מפקח חינוכי מוצלח ומבוקש, אברך בכולל בקרית ספר ששאף לקיים 'ללמוד וללמד' שכאשר הגיע לקהילה מתפתחת נהיה ראש כולל חשוב, ועוד דוגמאות רבות [כמובן, בשביל לאייש תפקיד בכל מקום צריך להיות בעל הכישורים הנדרשים. בקהילות הפריפריה לא מתפשרים כמובן על איכות].

אך מאחר וחלק מהקוראים אשר השאלה נוגעת לגביהם אינם עוסקים בהוראה, אוסיף ואציין נתון מאד חשוב. בערי פריפריה רבות וטובות, דוגמת עפולה, כרמיאל, צפת, קריית אתא, נוף הגליל, טבריה, קריית מלאכי ועוד, העסקנים המקומיים דואגים באופן אישי ממש לכל משפחה ומשפחה המגיעה למקום שתהיה מסודרת עם פרנסה. ביודעי ומכירי קא אמינא, על שלוחא דרבנן מסורים בלב ובנפש לציבור, אשר לא ינוחו עד שהאישה תמצא עבודה מתאימה, הם 'יהפכו' את העולם, ייצרו קשרים עם מעסיקים ולא יהיו רגועים כשלמשפחה מהקהילה אין עבודה. למשל, ידוע לי על שליח ציבור שמנהל מו"מ עם חברות המעוניינות להיכנס לקהילה על מקומות עבודה רבים שיוקצו לנשות הקהילה. וזה היתרון הגדול בקהילות אלו; אם בערים הגדולות למישהו אין עבודה, זה לא מעניין אף אחד. בקהילות אלו יעשו את כל המאמצים לעזור.

ישנן קהילות ותיקות ומבוססות, אשר לצד הצעירים התורמים הרבה לתנופה והפיתוח של הקהילה, קיים דור המייסדים של הקהילה, שהוא בגיל שמחתנים ילדים. ניתן למנות כדוגמא את הקהילות בצפת, כרמיאל, קריית אתא, עפולה, אופקים, נתיבות ועוד.

 

ברצוני לשקף היבט נוסף ומעניין שיש למגורים בפריפריה בהקשר הכלכלי, שכשמתבוננים בו לעומקו מגלים כי מדובר ברווח כפול ומכופל!

דרך העולם, שהילדים מעדיפים לכתחילה לגור בקרבה להורים. אלו שיכולים משלמים את המחיר הגבוה של קניית דירות במרכז או שוכרים.

למרות אי הנוחות הכרוך בכך וחוסר הכדאיות הכלכלית. אחרים פועלים בחכמה ושולחים את הילדים לפריפריה. אך כאשר הורים שבעצמם גרים בפריפריה מחתנים את בתם, אין ציפייה מהם לשלם סכום גבוה שיתאים לדירות במרכז, כי אדרבא – הנוחות המיטבית היא שהילדים יגורו ליד ההורים וזה לכתחילה ולא בדיעבד. ואם כן הרווחנו כפול: גם מה שההורים חסכו בדירה שלהם, וגם שלבנותיהם לא יצטרכו להוציא סכומים גבוהים.

ניקח כדוגמא משפחה מכרמיאל. כשהבת מתחתנת הם קונים לה דירה לידם בכ 550 אלף,₪ כשאם מתוכם הזוג ייקח על עצמו כ 250 אלף, נשאר להורים לתת סכום של כ 300 אלף₪ לשני הצדדים יחדיו, שהוא סכום נמוך מאד בהשוואה למה שצריך להוציא על דירה במרכז. הרי לנו שוב כדאיות כלכלית בלתי מבוטלת בעליל בעצם המעבר לפריפריה, אשר בוודאי שהוא בפני עצמו שווה את הטרחה במציאת העבודה בהתחלה.

 

*

גזירת הדיור הוא אחת הקשות בדורנו! לצערנו, רובנו עדיין מקובעים ב"לגור במרכז!" ולמה? כי לזוג הצעיר [כעת] זה כדאי, משיקולי אנוכיות. קרוב לסינר של אמא, לחברים, למרכזי השמחות… מנקודת הנחה ראשונית יש ביד הזוג, נניח בין 150 אלף שקלים ל500 אלף שקלים הון עצמי. מה הוא עושה? או שהוא קונה במרכז דירה צפופה של 3 חדרים ולוקח משכנתא של 800 אלף בהחזר חודשי של כ 4000 -שקלים, או שהוא קונה בפריפריה, ושוכר ומשכיר… [תלוי בגובה ההון העצמי שלו…] כמנהל חיידר אוכל לומר לכם, שתי השיטות הנ"ל אינן מיטיבות עם דור העתיד! ברוך השם משפחותינו הן ברוכות בילדים בלעה"ר, והמשכנתא החודשית מוציאה הורים מדעתם! תוך זמן קצר הבית צר מהכיל את המשפחה ולוקחים תוספת… ד' ישמור. כל הלחץ בא על חשבון הילדים שאינם אשמים והתוצאות מי יישורם… לשכור ולהשכיר: לחיות על ארגזים ולעבור משכונה לשכונה – תופעה זו גורמת חוסר יציבות לגדילה הנורמטיבית של הילדים שלעיתים אף עוברים מוסדות בשנות הילדות – דבר שלא תמיד מצליח לכולם… ילדים חייבים יציבות כלכלית בבית, מרחבים, רוגע וכיו"ב! לא נשנה את טבעם, החובה עלינו להבין אותם וכמובן בדרך של הבנה וכבוד. התענוג לגור במרכז, מרצה אותנו ואת סיפוקנו, אבל לא אותם… מעבר לכך, הנכם מוזמנים לקרוא את מדור הבית של הפריפריה מידי שבוע ומשם ללמוד איך נוכל להוציא ברוגע מילדינו את המיטב!

אני רוצה לסיים עם סיפור שאני מכירו אישית, ואף הייתי שותף בו: משפחה ברוכת ילדים מאחד הריכוזים החרדיים, שהתגוררה בדירה צפופה במרכז, כשהיא משלמת מידי חודש בחדשו משכנתא בסכומים אדירים, החליטה לעשות 'סטופ' לצורת חיים זו והחלה באיתור מקום ראוי לגדל משפחה של בני תורה. "תוך מספר שבועות מצאנו קהילה תואמת את גילאי הילדים, אשתי קיבלה העברה, ואני כולל מתאים" מספר האב. "כיום אנו מתגוררים כאן קרוב לשנה, מכרנו את הדירה במרכז, החזרתי חלק נכבד מהמשכנתא ואנו מתגוררים בדירת פנטהאוז רחבת ידיים עם נוף ורוגע, ומוסדות חינוך 'לכתחילה שבלכתחילה'. הילדים מרגישים כאן כאילו והם נולדו מחדש…" פסח, זהו חג 'החינוך' ושל העברת עיקרי יסודות האמונה לדורות הבאים. בואו נחשוב מה באמת טוב לפריחתם הבריאה, רוחנית וגשמית, וע"י כך נזכה לגדל דורות של תלמידי חכמים לתפארת כל בית ישראל. פסח כשר ושמח ■

מתוך "עמוד החסד" של הגמ"ח המרכזי.