מכתבים למערכת העלון עמוד החסד
תגובה למכתב שנתפרסם בערב חג הפסח תחת הכותרת "מבט חיובי"
כותב המכתב מעורר, שלמרות המצב העגום של הדרישות המופרזות, יש להתבונן בכך שהרבה מאד משפחות רואות ניסים גלויים בדרך מופלאה שבמופלאות, וצריך לנצל את המצב להתעלות למדרגות חדשות באמונה ובטחון. והדברים נכונים מאד.
והאמת, שגם לגבי הגזירות הבאות עלינו מבחוץ יש להתבונן בזה, ולהתחזק באמונה ובבטחון בה' בראותינו גודל השגחת ה' עלינו, שהרי לפי מזימותיהם תוך כמה שנים מהקמת המדינה לא היו אמורים להשאר כאן יהודים חרדים לדבר ה' – כידוע מדברי רה"מ הראשון כאן – והנה הקב"ה עושה עמנו נסים ונפלאות על אפם ועל חמתם יותר משבעים שנה.
ואמנם זה פשוט, שלמרות שאנו רואים שהקב"ה עושה לנו ניסים, אין ללמוד מזה שרצון ה' שלא נעשה השתדלות בזה, אלא אדרבא צריך להשתדל בכל עוז כפי שמורים רבותינו. ואף שלצערנו אחינו התועים אינם מתפעלים מדעת התורה, ואין בידינו לשנות את השקפתם, בכל זאת עלינו לכה"פ לעשות מה שבידינו.
ועל אחת כמה וכמה בענייננו, שכפי שכתב הכותב שליט"א עסקינן ב"ציבור בני עליה, עידית שבעידית", שבוודאי רצונם לציית לדבריהם של מרנן ורבנן שליט"א, שהורו נחרצות במכתביהם שיש לבטל את המנהג המגונה הזה ולהשתדל שיגורו במקומות התורה בצפון ובדרום, רק הדבר דורש כמובן מאמץ כללי כדי לעשות שינוי בציבור, אבל המאמץ הזה קטן בהרבה לעומת מה שצריך להשקיע בביטול הגזירות שמבחוץ.
וביותר, שכשנבוא לחשבון, כמדומה שבכל הגזירות הכלכליות שגזרו עלינו מקום המדינה ועד היום, לא היתה גזירה נוראה כזו, שמטילה עול של מליונים על כל משפחה של בני תורה. ואף מביאה לידי סכנה, כפי שמעידים גדולי הדור במכתביהם וזה לשונם "פעמים הרבה אית ביה סכנה ממש תרתי משמע, וכבר נודע לכל כי באו מים עד נפש ועד בכלל … לצערנו הדברים מגיעים קרוב לפיקוח נפש, ולעתים לכדי פיקוח נפש ממש. כל המתבונן בדברים חרד מלראות עד היכן הדברים מגיעים". ויש בה גם סכנה לעולם התורה כפי שאמר ר"י פוניבז' הגרב"ד פוברסקי שליט"א: "ההתחייבויות של ההורים המה חורבן הדור", ור"י חברון הגר"ד כהן שליט"א אמר: "כל עולם התורה בסכנה נוראה מחמת הצרה הזאת".
ועי' ברמב"ם בהל' מתנות עניים ח, י אודות המעלים עיניו מדבר שעלול להביא את רעהו לידי פיקו"נ וז""ל: "הרי זה עובר על לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך ועל לא תעמוד על דם רעך וכו', וביטל מצוות פתח תפתח את ידך לו, ומצות וחי אחיך עמך, ואהבת לרעך כמוך וכו' עכ"ל. וכמה החמירה התורה והזהירה באיסור רבית החמור, שכל עיקרו הוא משום "וחי אחיך עמך" כמבואר בקרא, שלא נטיל על אחינו ריבית הנושכתו וממעטת חיותו, על אחת כמה וכמה שעלינו לקיים "וחי אחיך עמך" ולא נטיל עליו חוב עצום ונורא, אשר גדולי ישראל המה מעידים שהוא "קרוב לפקוח נפש ולפעמים פקוח נפש ממש"!
ועי' גם ברע"ב כריתות א, ז שרשב"ג הורה לבטל חיוב קרבן ע"מ להוריד המחירים מפני החשש מעניות שתביא לבטל את העניים ממצוות ח"ו, ולא סמך על הנס.
בברכת התורה
אברהם ירושלמי