דבר ראשון יישר כח על העלון הנפלא הפרוס יפה
מבט חיובי ותמציתי
באופן כללי הרי המטרה ה"רשמית" של נתינת הכסף היא כדי לעזור לבעל לשבת וללמוד מתוך יישוב הדעת, אך לענ"ד בפועל המצב רק גורם ליותר קושי ללמוד שכן אברך – כמוני ואני גאה בכך – שקיבל "רק" 200 אלף יודע שאין לו סיכוי לקנות במרכז ואז הוא פונה לפריפריה שם הוא לוקח משכנתא בסכום של מקסימום 600 אלף וזה בדירה חדשה מקבלן 4 חד', ממילא ההחזר החודשי הוא 3000 ,בעוד שחבירו ה"מאושר" שקיבל 700 אלף לא ילך בסכום כזה לגור בפריפריה ואפילו אם ירצה בכך ההורים אומרים שלא שילמו סכום כזה כדי שיעזוב אותם ויגור רחוק [מעשה שידוע לי אישית באברך בעל דעה שקיבל סכום כעי"ז ורצה לעבור לפריפריה וההורים הטילו וטו] וא"כ גם הוא צריך למעשה לקחת משכנתא על לפחות הסכום הנ"ל, ואז כשיהיו לו 600+700 יוכל לרכוש דירה ישנה יחסית בת 3 חד' וגם זה בנס [בבדיקה מהירה ביתד יום ג' הדירה הכי זולה של 3 חד' במודיעין עילית היא מליון 320 אלף ₪] ואם כן, מי יכול לשבת וללמוד בשקט יותר, האברך מהצפון שיושב בשקט וברוגע בדירת 4 חדרים חדשה, או חבירו מהמרכז שנאלץ לשלם יותר על דירה פחות טובה, ובעוד שנים ספורות ייאלץ לעיתים להוציא סכום נוסף על הרחבת הדירה או מעבר לדירה גדולה יותר עבור משפחתו המתרחבת?
בברכה
ח.מ. מהר יונה, נוף הגליל
מכתבים נוספים
ב
שלום וברכה אני רוצה לספר לכם סיפור אישי. אחי שגדול ממני בשנה קיבל דירה שלמה בלי לשלם משכנתא או הלוואות. כמובן שהתחתן אם אנשים בעלי אמצעים. ומה שקורה, שכבר 5 שנים מהחתונה שלו, והם לא מסודרים מבחינה כלכלית, והוא מתנהג ביומיום בחוסר אחריות לגבי המון נושאים. מנגד, יש לי אח אחר שעברו 7 שנים מחתונתו. לו נתנו כל צד 150 אלף ₪. קנו מזה דירה להשקעה בירושלים, והוא מכר את זה ב 100 אלף ש"ח יותר, וקנה דירה יפה בבני ברק, והוא משלם משכנתא. מה שאני רוצה לומר בזה, שברגע שלא נותנים לבן אדם לקחת אחריות, אז הוא לא לוקח אחריות. ולא קורה שבדבר אחד הוא לא לוקח ובדבר שני הוא כן לוקח. הכי הגיוני ללמד את הזוג לקחת אחריות. לא ריאלי שזוג הורים יצטרך לדאוג ל10 ילדים, בעוד שהגיוני, שזוג אחד ידאג לעצמו. בהצלחה.
ג
שמח אני מאוד שיש גוף שבא בעזהי"ת להפסיק את הטירוף והאסון שקורה בציבור שלנו, מה שאין בשום ציבור אחר חסידי וספרדי. אשריכם גיבורי החיל! צריך שידברו ויכתבו שוב ושוב על כל האיסורים שיש בדרישות הלא הגיוניות, ובהתחייבויות הבלתי נתפסות, ועל הצער והצרות שנגרמות לרבבות אברכים ובני תורה יראים ושלימים, שרוצים בסך הכל להמשיך לחיות ולעבוד את ה' בשמחה ונחת, גם מהזמן שמחתנים את ילדיהם. לי באופן אישי יש כמה שנים עד חיתון הבנים והבנות בעזהשי"ת, אבל תמיד ציפיתי וקויתי שיקום גוף שירים את הכפפה ויעשה סוף לטירוף שקורה במחננו. יהי רצון שיהיה ה' בעזרכם ותראו ברכה במעשה ידיכם, ואם תצליחו אין לשער את השכר הצפון לכם…
ד
צריך לדעת שבשונה מהעבר, היום יש כוללים ומוסדות טובים גם בערים מרוחקות, וכן מקומות עבודה רבים לנשים, ובתחומים מסויימים אף יותר מאשר במרכז.
מלבד זאת, יש כמה וכמה סיבות שמחמתן יש אפשרות לעלייה גדולה יותר דוקא בערים מרוחקות ובקהילות קטנות:
א. התחרות ברמת החיים פחותה, ויש יותר אוירה של הסתפקות במועט.
ב. יש פחות מחויבויות חברתיות ומשפחתיות הגורמות להפסיק מלימוד, כי תמיד יש את התירוץ של המרחק.
ג. הנסיונות במקומות אלו פחותים ממה שמצוי בחיי הכרך, וכפי שאמרו חז"ל בעירובין כא, ב "אל תדינני כיושבי כרכים שיש בהן גזל ועריות ושבועת שוא ושבועת שקר", וברש"י שבת פ, א כותב שבכפרים אין שחוק וקלות ראש מצוי שם, לפי שעמה מועטים.
ד. בקהילות קטנות האוירה משפחתית וחמה יותר, ויש לרוב המשפחות איזה תפקיד או ענין שבו כל אחד עוזר לקהילה.
ה. בפריפריה מצויים מרחבים המשיבים את הנפש, בניגוד לצפיפות שבכרכים. וגם דבר זה כבר מבואר בדברי חכמינו זל, וכפי שמבאר הר"ן על מה שאמרו חז"ל ש"ישיבת כרכים קשה": שהכל מתיישבין שם ודוחקין ומקרבין הבתים זו לזו, ואין שם אויר", בניגוד למקומות אחרים ש"יש בהם גנות ופרדסים סמוכין לבתים ואוירן יפה". ובתפארת ישראל שם מוסיף ש"ישיבת כרכים קשה לבריאות, וגם לרבוי הוצאות".
ו. כדי לקנות במרכז צריכים הזוג לקבל על עצמם עוד משכנתא גבוהה, ומאבדים את שלוות הנפש. בעוד שבפריפריה היו יכולים להסתפק בסכום קטן יותר, הן מההורים והן במה שנוטלים על עצמם.
ה
במהלך המסע בין הקהילות, מצאנו מספר מאפיינים בולטים המשותפים לרובם. היחסים בין הקהילות בפריפריה קרובים במיוחד ומלאים בפרגון הדדי, אולי משום שאלו חיים בסביבה שלא כולה כמוהם, אין לדעת. מאפיין נוסף זו תחושת השליחות בקרב הצעירים – שליחות כלפי העם שלא זכה לראות יהודים של צורה עד כה, ושליחות כלפי המגזר החרדי בכך שהם מקימים אלטרנטיבות לדיור במחירים שפוים. מאפיינים נוספים: "קהילות בבניה". אין את הכל, אבל כולם מאושרים, גמ"ח עזר ליולדת – ההורים לא גרים בסביבה אז הקהילה תומכת ביולדות הצעירות. פעילויות משותפות – טיולים שכונתיים, שמחות ומסיבות בחגים. אוירה מדהימה ואיכותית. כמה קטן, ככה מעיד על הנעימות והזרימה.
הרצון לקנות עוד ועוד קיים באופן פחות אצל תושבי הפריפריה, אם מחמת הכורח ואם מחמת אורח החיים עצמם. כל הצריכה הסובבת את המראה החיצוני פשוטה יותר.
יש מבחר מוסדות לימוד איכותיים שרמתם לא נופלת, שלא לומר עולה, מהמוסדות במרכז. יש הרבה שהצליחו יותר מקרית ספר וביתר, ואפילו מעוד מקומות.
מהיכרות אישית, רבים קיבלו משרות ושטלעס', שבמרכז לא היו כלל נספרים.
יש בתים מפוארים שעשו שידוכים מדהימים עם גדולי הרבנים. יש הרבה שהתפתחו בלי השוויגער והרחובות ההומים, בצורה הרבה יותר מיוחדת מהמרכז!!!! הרחובות, החנויות והתחבורה הרבה יותר נוחים ורגועים מהבלאגן במרכז.
בנוגע למרקם הקהילתי ואיכות החיים – יש משהו בפריפריה הרחוקה שאין לו תחליף. האמת, הפשטות, האפשרות להיות מי שאתה ממקום אמיתי וכן בלי שיפוטיות והגדרות.
יש יופי מיוחד באפשרות לבנות את עצמכם רחוקים מהמשפחה, מהסביבה המוכרת מגיל לידה. המגורים בפריפריה זוהי אחת המתנות הגדולות והמשמעותיות שקיבלתי בחיים שלי.
אמנם המרחק הוא חיסרון, אבל כשטוב לך והחיים שלך מלאים בעשיה ונחת זה לגמרי זניח.
ו
כתב הרמב"ם הלכות תשובה ד, ד: חמשה דברים העושה אותן אין חזקתו לשוב מהן, לפי שהם דברים קלים בעיני רוב האדם ונמצא חוטא והוא ידמה שאין זה חטא, ואלו הן: האוכל מסעודה שאינה מספקת לבעליה שזה אבק גזל הוא, והוא מדמה שלא חטא ויאמר כלום אכלתי אלא ברשותו, וכו'. עכ"ל. וכעין זה כתב בספר חסידים סימן שטז וז"ל: יש דברים שאינן גזל והם חמורים מגזל. כגון אם בא אורח וכו' בבית עני שאין סיפוק בידו, ובוש לומר שאין לו, זה גזל גמור בדין שמים. וכו'. ותשובתו קשה, שאם ישלם לו בוש לקבל עכ"ל. ובסמ"ע חושן משפט רמב סעיף א כתב וז"ל: והא דהתחילו הטור והמחבר וכתבו "הנותן מתנה מחמת אונס", אינו ר"ל דווקא אונס גדול דהכאה ויסורין וכיוצא בהן. אלא כל דלא ניחא ליה ונותן, ודאי מטעם שום דבר נתנו, והוא האונסו ליתן לו, ולא בלב שלם. עכ"ל. ומבואר בדבריו עולה שכאשר לא ניחא לנותן במתנה, ואינו נותנה בלב שלם אלא רק מחמת הבושה, אינה מתנה חכמת מנוח בבא מציעא כב, א וז"ל: מכאן מוכח בהדיא דמתנה שאדם נותן משום כסיפותא יש בה משום גזל, ואסור לקבלה עכ"ל.
והנה המקבל מאברך סכום המשתווה למשכורת של אברך במשך 30 שנה, הרי אין לך "סעודה שאינה מספקת" גדולה מזו. ובאמת המתבונן בכל המכתבים שנשלחים כאן רואה בבירור שסכומים מופרזים אלו אינם ניתנים בלב שלם כלל, אלא מחוסר ברירה, ויש לחוש בזה משום אבק גזל.
והובאו לעיל דברי הרמב"ם בהל' מתנות עניים ח, י אודות המעלים עיניו מדבר שעלול להביא את רעהו לידי פיקוח נפש וז"ל: "הרי זה עובר על לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך ועל לא תעמוד על דם רעך וכו', וביטל מצוות פתח תפתח את ידך לו, ומצות וחי אחיך עמך, ואהבת לרעך כמוך וכו' עכ"ל. ועל אחת כמה וכמה מי שגורם בידים למצב זה המביא לידי פיקוח נפש.
ועיין רמב"ם (הל' מתנות עניים פרק י' הל' ז') "שמנה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל … כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול, ועל זה נאמר והחזקת בו כלומר החזק בו עד שלא יפול ויצטרך.
וכמה החמירה התורה והזהירה באיסור רבית החמורה, שכל עיקרו הוא משום "וחי אחיך עמך" כמבואר בקרא, כלומר שלא נטיל על אחינו ריבית הנושכתו וממעטת חיותו, על אחת כמה וכמה שעלינו לקיים "וחי אחיך עמך" ולא נטיל עליו חוב עצום ונורא, אשר גדולי ישראל המה מעידים שהוא "קרוב לפקוח נפש ולפעמים פקוח נפש ממש"!!.