מה לעשות -ובעיקר מה לא לעשות- כשכל צד מביא לדירה עשרים וחמש אלף דולר? הרב צבי רבינסקי, ועדת הדיור
סדרת הכתבות הנוכחית "ויזכו לבנות" זוכה לתגובות רבות מאת קוראי 'עמוד החסד'. נדמה שנגענו בנקודה רגישה וחשובה, הנוגעת לרבים. מהמכתבים הרבים אנו למדים כי הציבור צמא לפתרונות של אמת, כיצד להתמודד עם האתגר המורכב של פתרון למגורים כשביד יש בסך הכל כ 200 אלף שקלים -עליהן ניתן להוסיף משכנתא וכדו'. בפרק הזה נתייחס למספר מכתבים.
א
קוראים רבים מבקשים שנתמקד יותר בפתרונות ופחות בהקדמות. "אני עדיין מחכה לפתרון הברור, מה לעשות כשלזוג יש רק 50 אלף דולר, זו שאלה מציאותית ורלוונטית אצל המוני אנשים", כותב י. פלוטקין. גם הכותב ב. פיירברגר מאיץ בנו להגיע לפתרון המיוחל: "למה לדחות רעיונות שאולי יכולים לעזור בעוד מס' שבועות? אולי אם הייתם כותבים עוד קצת הייתם יכולים להיות לעזר לאנשים שיקבלו היום הצעת שידוכים".
חשוב להסביר, החשיבות של סדרה זו היא לא רק במתן הפתרונות, שהן מטבע הדברים מתאימות למי יותר ולמי פחות, כשכל אחד יוכל לקחת אותן למקום המותאם לו ולהעדפותיו. בסדרה זו אנו שמים דגש קודם כל על "מה לא לעשות", משום שבשביל לדעת מה עושים חייבים לדעת מה לא עושים! וכאן המקום להבהיר: אינני מתווך ואינני מגיע מתחום הנדל"ן. עיסוקי המרכזי הוא בתחום החינוך – בניהול תלמוד תורה. משראיתי איך מחוסר ידע אנשים 'נופלים' כלכלית – ומפילים לצערם את ילדיהם – ומבצעים טעויות קשות, הרמתי את הכפפה, עד שבלי משים וללא כוונה תחילה, נהפכתי למעין 'מייעץ' בנושא הכאוב, וכך נקראתי ע"י גדולי ראשי הישיבות, לייסד את "וועדת הדיור" יחד עם מספר ראשי קהילות בראשות ידידי חה"כ הרב יצחק פינדרוס.
ב
קוראים רבים מציעים רעיונות להשקעות שונות, כאשר חלקם מבקשים לקבל תשובה במסגרת המדור אם הן מומלצות כפתרון לדיור. בעז"ה בהמשך הסדרה נתייחס לחלק מן הרעיונות כשננסה להציב למול הקוראים את הסיכונים הכרוכים בהן, לצד מעלותיהן.
בפרק הבא נעסוק ברעיון הפופולרי 'לשכור ולהשכיר'; הזוג רוכש דירה באחת מערי הפריפריה, משכיר אותה ובסכום שמקבל על השכירות שוכר יחידת דיור באחת מערי המרכז, בדרך כלל סמוך לבית הוריו.
האם הרעיון הזה כלכלי? מה המספרים הנכונים שצריך לחשב כדי להבין את כדאיותו? מה עוד צריך לקחת בחשבון שאנשים רבים אינם יודעים?
"ויזכו לבנות" – ב 25 אלף דולר – תגובה
ראשית יישר כח על המאמרים המאלפים. אני חייב לזעוק פה משהו. לא מובן מדוע בכלל ההורים צריכים לתת משהו! גם חתונה, גם הוצאות בלע"ה לאורך שנות גידול הילדים, מה חטאו ההורים שהם חייבים לקנות דירה לילדיהם? אני בן 33 ,נשוי 12 שנים, חמי שיחי' לא התחייב כלל וכלל לתת משהו לדירה, אבי שיחי' התחייב על 60 אלף ש"ח, בפועל בבוא העת לא היה מסוגל לתת למעלה מ-30 אלף. רכשתי דירה במחיר למשתכן )80 אלף שהיו חסרים לי הגיעו בניסים ובחסדי שמים(, אוטוטו מקבל מפתח. אבא שלי בריא ומחייך, חמי בריא ומחייך, לא תבעתי אף אחד מהם, ושלום על ישראל. שניהם עוד מחתנים ילדים ב"ה, בשמחה גדולה.
יש לי 5 ילדים, כן, אני חוסך בגמ"ח המרכזי ובעוד אפיק נוסף, ואם ירחיב לנו השם ברור שאקנה להם דירות מתוך שמחה ונחת. אין שאלה בכלל. אבל ממתי זו חובה?
כאשר התחתנתי, אני התחייבתי קבל עם ועדה לרעייתי שאדאג לה לפרנסה שלה, כולל קורת גג. לא אבא שלי, לא אבא שלה, ולא השדכנית…
אז אולי הגיע הזמן במקום לשאול "איך מסתדרים 'רק' עם 25 אלף דולר", לשאול "האם צריך בכלל שההורים ישלמו דירות לילדים שלהם?"
מכתבים למערכת
המאמר של הרב רבינסקי מה עושים כשיש רק…
הפרק הראשון בסדרה המצוינת והחשובה מסתיים במילים "במסגרת מדור זה לא נעסוק ב'חינוך ובתיקון העולם'". ושאלתי היא: מדוע? מדוע לא נעסוק בתיקון העולם. כי זה קשה?! הרי בסופו של דבר גם התוכן שכן נכתב במאמר נועד להביא לתיקון מצב מסוים. לענ"ד לצורך כך אתם מחזיקים בבטאון מכובד ע"מ לתת פתרון לבעיות מסוימות, וא"כ אומר-ולא כקלישאה-: למה לבנות בית חולים על הגשר? למה לא לעסוק בהחדרת מודעות שונה מזו שהורגלנו? האם צריך קורונה בשביל לשנות מציאויות? למה לא לפנות לאלו שבכוחם להשפיע על התיקון הנדרש? אולי במקום לתת עצות כיצד להתמודד עם סכום מסוים, ניתן 'עצות' למי שדורש את הסכום המסוים! הן התורה חסה על ממונם של ישראל!
נראה לי, שאם נעמוד בכל העוז על עיוות זה, אמנם לא ביום אחד, אבל ברור שבסופו של דבר יהיה אפקט תודעתי על דעת הקהל, והתועלת שבדבר תגבר שבעתיים מלתת פתרונות שממשיכים לחנוק אך המחנק הוא 'בעדינות' וכמשל הידוע על הסכין החודרת לגוף אך היא משומנת ולרגע לא חשים בכאב.
באחד העלונים האחרונים הובאה שאלה מאחד הקוראים ובה ניסוח שמשתמע ממנו שלבן של הקורא יש ציפיות כספיות מהוריו ומהורי הכלה.
ובכן, לדעתי מן הנכון היה להשפיע על הצעירים, שיבינו שאין זה מן הכבוד להוריהם שבענייני הכספים יחוו דעה. ההורים עושים את מירב מאמציהם על מנת לתת ככל האפשר לילדיהם והיכן שמענו שמקבל מתנה דן עם נותן המתנה על גובה המתנה?
ובכלל, חתן וכלה בעלי מידות טובות, אינם מתערבים גם בהחלטות אחרות הקשורות לחתונה – כשיש להן השלכות כספיות על ההורים. למשל בחירת האולם, התזמורת ועוד. הכרתי פעם משפחה אשר כל ילדיה התחתנו באולמות פשוטים, והבת הקטנה רצתה מאד אולם יוקרתי מסוים, והוריה שראו שזה חשוב לה הוציאו על חתונתה יותר מאשר על שאר החתונות. אם היא היתה מכבדת את הוריה בשלימות, הם כלל לא היו יודעים על רצונותיה אלו והיא לא היתה גורמת להם להוציא סכום שלא תכננו. זהו דבר שנראה מן השכל הישר.