לכבוד מערכת עלון הגמ"ח המרכזי,
הסברתם בעלון לאחרונה איך ניתן להגיע לקניית דירה בפריפריה, כשכל צד מביא כמה מאות אלפי ש"ח מהלוואות הגמ"ח.
בתור אבא לכמה בנות, זה נכון רק על הנייר (או המייל) אבל כשזה מגיע למעשה, ברוב מוחלט של ההצעות ל'אבי הבן' אין בכלל הו"א לתת יותר מ100000 ש"ח (ואפי' כשיש לו יכולת), ומאידך אם הם 'דורשים' (או מסבירים שזה לא דרישה אבל הזוג צריך להיות מסודר, וכמובן שזה אחריות של 'אבי הבת') פחות מ400000 ש"ח הם מרגישים כאנשי חסד, שעושים צדקה עם צד הכלה.
התוצאה היא, שהסכום שאבי הכלה צריך לשלם הוא מעבר להלוואת הגמ"ח, ושהתשלום חודשי הוא מעבר ליכולתו ובפרט אם הוא אברך ואשתו מורה, מזכירה או מטפלת, או שהוא אוחז בבת השניה או השלישית, ואז הוא חוזר או לגלגולים אין סופיים כמעט או שחוזרים להלואה בנקאית ומה הועילו חכמים בתקנתן?
ודאי שכל אחד יש לו את הס"ד שלו, אך ברצוני לשמוע מנשיא הגמ"ח שליט"א, מהי דעת תורה בענין מורכב זה.
בברכה ה. אהרון
תשובה:
אכן, אנו מרבים לעודד את הציבור לרכוש דירות בפריפריה, במקום להוציא סכומים אדירים על דירות במרכז הארץ, כשבערי הפריפריה גדלות ומתפתחות קהילות תורניות מצוינות בכל קנה מידה אמיתי למתבונן.
אולם אין ספק, כי בשעה שעושים השתדלות נכונה זו ומקבלים את ההחלטה לרכוש דירה מוזלת יותר, אך הדבר צריך לבוא בד בבד עם התחשבות בצד הורי הבנות, כדי שלא ייווצר מצב כפי שהעלה הכותב, שעל אף שקונים דירה זולה יותר, עדיין צד הכלה צריך לשלם סכומי עתק.
ובאמת גדולי ישראל נתנו דעתם בנושא זה בצורה נחרצת. הדברים מובאים בכמה מכתבים שפרסמו בנושא, וכדאי לקרוא בעיון את אריכות דבריהם. נצטט כאן בקצרה מתוך המכתבים, כאשר שני הנושאים הנ"ל כרוכים בדבריהם, מצד אחד הוראתם לציבור להסתפק ברכישת דירות זולות, ומאידך לא להכביד יתר על המידה על מי מהצדדים.
במכתב שהתפרסם בשנת תש"ס שנדמה כי נכתב מנהמת לבם, כותבים גדולי ישראל זצוק"ל:
ההורים אינם יכולים לשאת בעול הכבד… הדברים מגיעים לעיתים לכדי פיקו"נ ממש… חובה למצוא את הדרך להקל ולצמצם את העול הזה… גם להורים שיחי' העומדים מצד בניהם יש להזכיר דברי הרמב"ם 'ולא יצר לאדם לעולם בחייו' כלומר יש להימנע מלגרום צער לחברו… וכ"ש שאין לדוחקו… ויש שעי"כ מתחייב מה שאין לו, בלי יכולת לקיים דבריו… וגם על עצמו אין אדם רשאי להתחייב בדברים שלא יוכל לעמוד בהם.
בסיום המכתב מסכמים גדולי ישראל את דרך ההנהגה הראויה:
במשא ומתן בנושא שידוכים ראוי ששני הצדדים יתחייבו שווה בשווה ושום צד לא יתבע יותר ממה שהוא עצמו מתחייב.
הצדדים יסתפקו בקניית דירות זולות. והי"ת יסייע בידי אחב"י לחתן צאצאיהם בנקל מתוך הרחבת הדעת.
בשנת תשע"א התפרסם מכתב מאת גדולי ישראל ועמם ראשי הישיבות בארה"ק, וגם בו מבקשים שוב את המובן מאליו:
חובת השעה לעשות תיקון גדול ורווח והצלה ליהודים בעת הזאת, לגבש את אחינו בני ישראל שבכל עיר ועיר אשר אין ביכולתם לעמוד בעול הנורא הזה, לקנות דירות לבניהם ולבנותיהם אך ורק במקומות התורה הזולים בצפון ובדרום, ולהסתפק במועט ולהקל את העול הנורא הרובץ על ההורים והמחותנים עד כמה שאפשר.
ומן היושר והראוי להשתדל ביתר שאת בעת הזאת שהדוחק שורר אצל הכל, שהורי הבנות לא יתחייבו יותר מ-45000$ (180000 ש"ח) עבור הוצאות הדירה. וכמו"כ להשתדל ביתר שאת שלא לדרוש מהמחותן לחרוג מהסכום הנ"ל.
והדברים מדברים בעד עצמם, ובהם תשובה לשאלת הקורא, מהי דעת תורה בנושא זה.