בספר המאורות הגדולים בעמ' רמ"א מסופר על החפץ חיים הקדוש: כשהייתי אצלו בשבת קודש שמעתי באוזני מפיו הקדוש את הדברים האלה "כל ימי עשיתי חיבורים ולא היה לי פנאי, אבל עכשיו מתפנה אנוכי ואבוא בתביעות, כי יש לי לדבר אל הפרושים בני הישיבות. לומדים הם, חריפים הם ומתחדדים בפלפולא דאורייתא. אבל אינם יודעים מעיקר דאורייתא". וכשהתכנסו בלילה לשמוע מדבריו הציע לפניהם מאמר ארוך, ותוכן המאמר היה שהעיקר הוא ללמוד לחיות חיי הסתפקות, לחזר אחרי אשה ולהינשא, ללא כל דחיות ואמתלאות שצריכים להסתדר כפי נימוסי וסדר העולם. כי כל האמתלאות והנימוקים האלה הם בעטיו של יצר הרע שגם בני תורה וגם יראים נתפסים במלכודתו. ולא זו בלבד, אלא שמשתפים בזה את שם שמים, ומעטפים את מאווייהם הגשמיים בכריכה של הידור מצווה, ואומרים הם שצריכים כלים נאים לכבוד שבת, דירה נאה לשם התבודדות בבית ללמוד תורה, ועשירות כדי להיות יושב אהל וכדו', אבל כל הנ"ל הם מתחבולות היצר להולכים שולל….
ואיתא בספר גבעות עולם: כשחזר הבחור מהפגישה עם המדוברת אל רבו הח"ח, הח"ח בדאגתו שאלו: נו, אמר, מה ראית שם? הבחור הפטר ביגון: אזעלעכר עניות אזעלעכר עניות (הלא עניות נוראה ראיתי). אז הוסיף לשואלו "און ואס נאך פאר א מעלות האסט דו געזאן" האם ראית שם עוד איזה מעלות?…. ולכן שפיר הזהירו לנו רבותינו הקדושים הזהרו מבני עניים שמהם תצא תורה …