זכינו בשבת קודש לשבות בעיר עפולה גבעת המורה. רציתי לומר כמה דברים שהתרשמתי שמה. קהילה נפלאה של למעלה משלוש מאות אברכים צעירים . אני יושב שם בבית הכנסת מסתכל על האורחים שנכנסים ויוצאים אני חושב לי יש משהו פה על הפנים של האברכים ששונה מכל המקומות שאנחנו רגילים. לא צריך להיות חכם גדול, מבין גדול, כדי לראות את זה. ואני חושב לעצמי: הרי כולם הגיעו מהמקומות שאנחנו מכירים. מה מה שונה פה? מה השתנה על הפנים של האברכים האלו? ואז הבנתי. במילה אחת: ענווה. הרי האברכים שהסכימו ללכת לגור בעפולה הם לא הסטנדרט. היום לצערינו בעולם הישיבות דורשים כידוע דירות בריכוזים החרדים לא פחות ממיליון 200, מליון 300 אלף שקל. ואברכים אלו מסיבות כאלה ואחרות של ענוה, של פשטות, הסכימו ללכת לנסוע עוד חצי שעה, לא להיות רחוקים שעה מירושלים אלא רחוקים שעה וחצי מירושלים, לקנות דירה ב400 עד 500 אלף שקל, זה המחירים של דירות יד שניה בעפולה. פשוט תענוג לראות את הפנים שלהם.לא צריך להיות מבין גדול. פשוט לשבת בבית כנסת ולהנות. אני מזמין כל אחד למקום הזה תסתכל ותאמר לי אם אני צודק או לא. אני בטוח גם שיש עוד
מקומות כאלה מרוחקים, שקנו דירות מוזלות כדי לא להתחתן על חשבון התקף לב של מישהו, לא למוטט את ההורים וכל מה שקורה במקרים רבים. מתגלה עכשיו שאברכים אלו הם הזוכים להשראת השכינה, אלה זוכים לענוה, אלה זוכים בעזרת השם לכל הדברים הגדולים. ואם מישהו חושב שמפסידים משהו -לא חסר להם שום דבר, אם הולכים הקדוש ברוך הוא אף פעם לא מפסידים.
זה שקנה דירה במיליון 200 מיליון שלוש מאות בסופו של דבר הוא יצטרך לקחת משכנתא ענקית, וכל החיים משועבד למשכנתא הזאת, ואחר כך כל החיים מכביד על הפרנסה השוטפת. מצד שנ אלה שלוקחים משכנתא קטנה של 200 – 300 אלף שקל יכולים אחר כך יותר לעשות דברים שהם צריכים. כמו שאמרתי בסופו של דבר גם בגשמיות שמה הרבה יותר טוב. הרבה יותר ברכה,