תמונות בשידוכים, ראוי או לא ראוי?

מה דעת השדכן על התרשמות על המדובר/ת דרך תמונה?

תשובה:

אני בוחר לענות על כך במעשה שהיה:

בחור שנפגש במשך 20 שנות שידוכים עם מאות בחורות (כן לצערינו זה קיים), לקראת הסוף, הוא אמר שאין לו כוחות לפגישות, ויש לו צער מכך שבכלל לא מכוונים לכיוון שהוא מחפש. לפיכך הוא התחיל לדרוש תמונות טרם הפגישות. בהצעת השידוך האחרונה ,עד שהתמונה הגיעה הוא נפגש עימה, כי לפי הנתונים היה נראה שזה הכיוון. וכאשר ראה את התמונה, הוא בכה וצחק ולא ידע איך להודות לבורא עולם, על כך שעלול היה לומר לא ולא היה נפגש עם זיווגו כלל ועיקר,, כי זה היה נראה ממש לא מתאים. מצד שני בגיל מבוגר יותר כשיש כל כך הרבה עגמת נפש מעוד פגישות לשווא מה העצה שאתם נותנים?

הסיפור הזה רציני מכדי לצחוק עליו. הוא אכן אחד מני רבים דומים לו, ומוכיח שוב ושוב שכאשר הבאשערט (-הזיוג האמיתי והנכון) מגיע, דבר לא עוזר למנוע אותו.

הוא הדין בעניין התמונה, לפני שאתייחס להיבט היהודי בעניין זה, אבקש מהקוראים שיעשו ניסוי קצר: קחו איש ציבור ידוע, כמו רב, ראש ישיבה או חבר כנסת חרדי אותם ראיתם לראשונה באמצעות תמונות, ולאחר מכן הבחנתם בהם בגודל טבעי וללא אמצעי תיווך. מה חשתם אז? במילה אחת: הפתעה. אמנם ידעתם לזהות את האיש על פי התמונה, אך הופתעתם מהמכלול שנראה לפניכם: הגובה, המבט, צורת ההליכה, חיתוך הדיבור ועוד פריטים מהם בנוי נזר הבריאה – האדם.

תמונה לכשעצמה נועדה למזכרת מאיש או חבר אותו ראיתם/ אהבתם/ הערכתם ואתם מעוניינים לשמר את הניחוח והרגעים שעימו, לא מעבר לכך. אין אפשרות להתרשם מתמונה ולקבל דיעה על האיש איתו לא נפגשתם מעולם.

בנוסף, מי שמעוניין לראות צבעים בתמונה כמו גוון ג'ינג'י או מראה כהה עמוק או בהיר יותר – יתאכזב מאוד לעומת המציאות. הכל עניין של אור וצל ולכולנו ישנם סיפורים מרובים אודות תמונות שלנו שממש מעוותות את המציאות.

ידוע לי שיש שדכנים לא מעטים החושבים אחרת. בגמ"ח 'רשו"ת השידוך' (פרטים ניתן לקבל בכתובת המייל הנמצאת בראש הדף), אני מעניק את האפשרות לשלוח תמונות מועמדים לשדכנים למעוניינים בכך. אם כי משלוח תמונה אינה חובה, כמובן. האפשרות ניתנת לבחירה ביד כל פונה.

תמונות נשים אינן מתקבלות ו/או מועברות ע"י הגמ"ח.